נהניתי מכל רגע, ספר ארצישראלי, שפה יפה, כתיבה מעניינת, ממש נעים לקרוא.
זהו סיפור על מנשה הצורף שעובד בחנות בסמטה פלונית בתל אביב משנת 1950. נודע לו כי יש צו פינוי לכל החנויות באזור ועומד להיבנות במקומן מלון בוטיק. האם יצליח לבטל את גזר הדין? ... תקראו ותגלו. (הפעם הבטחתי בלי ספויילרים).
הצורף משכנע את תום, הבן של אחות של אשתו, שהוא סופר, לבוא לעבוד איתו בחנות ומספר לו אודות היהלום הכחול שעומד במרכזו של הספר. היהלום הכחול התגלגל לידי הצורף מדמשק לתל אביב אך נשדד ממנו במלחמת המפרץ. מאותו רגע מחליט תום כי יכתוב ספר אודות אותו יהלום.
מנשה מספר לתום כי מקורו של היהלום הכחול הוא בהודו, הוא היה משובץ בעין השלישית של האל שיווה, משם נדד לצרפת, לאנגליה עד שהגיע לידי הסולטאן הטורקי. הסולטאן העניק חלק מן היהלום (הנקרא "סבאח") לדודה גרציה (דודה של אביו של הצורף) תמורת זה ששרה עבורו שירים. היא היתה זמרת מפורסמת אז.
חלק מהמשפחה האמין כי היהלום מקולל וחלק האמין כי הוא דווקא הגן על המשפחה בדמשק.
דודה גרציה העניקה את היהלום לרפאל, אביו של מנשה, כשהתארס וכך הוא הגיע לצורף כשמשפחתו עלתה מדמשק ליפו.
הסיפור מחולק לפרקים, כל פרק על שם דמות אחרת, כל דמות מספרת את סיפור היהלום כפי שהיא זוכרת ולכל דמות ישנה האמת שלה שהיא מאמינה בה.
תוך כדי הסיפור שמספרות הדמויות, מופיעים תיאוריהן של יפו ותל אביב מאז ועד היום, וההיסטוריה שלהן עד לזמננו, כולל מחאת האוהלים. (התרגשתי כשקראתי על המאפייה בקינג ג'ורג' הידועה בעוגת הפרג שלה).
עכשיו היהלום נמצא בכיסו של צעיר בשם פריד, שהסתנן דרך הגבול מדמשק והגיע ליפו למקום מגוריהם בעבר של סבו וסבתו. הוא טוען שסבתו, ליילה, נתנה לו את היהלום הכחול.
אותה ליילה שייכת למשולש אהבים עם הוריו של מנשה וכך הגיע לידיה אותו יהלום. לא ארחיב כדי לא לפגום בקריאה של מי שעוד לא קרא.
תוך כדי הסיפור, תום מגלה כל פעם דברים חדשים אודות גלגוליו של היהלום, אודות משפחתו של הצורף, הזוגיות של הורי הצורף, החברות של הורי הצורף עם ערבייה שהיכירו באחת הנסיעות. הוא כותב את הסיפור ותוך כדי הכתיבה, הסיפורים שהוא שומע והבלבול הוא ממציא סוף לסיפור היהלום. הוא מבין שאין אמת אחת ומתייעץ עם חברו חוני, שממליץ לו בעמוד 176 – "אני ממליץ לקוראים שלך לחשוד, כל הזמן לחשוד. בכל פעם שהם מתקרבים לאמת, היא בורחת מהם".
הסיפור מתחיל בזה שאשתו של השודד מחזירה לצורף את היהלום לאחר שבעלה נפטר. מצד שני, המסתנן בא להחזיר לצורף את היהלום ... מסובך ... לא אגלה לכם יותר, תקראו ותגלו בעצמכם!
רק אוסיף שסוף הסיפור גרם לי לחיוך רחב, ממליצה בחום!

אלף לילה ולילה עם טוויסט פוסט מודרניסטי.

מי שיצליח לעקוב אחר העלילה ולהבין אם סמי הוא המאהב של הדודה הזמרת או הסבתא העיוורת יקבל כוסית ערק זחלווי במסעדה של האחיינית. לאחר שתגהצו את הסיפור ותסדרו אותו מחדש באופן כרונולוגי תקבלו סיפור מסובך ובה במידה, חסר חשיבות.
כמובן יש כאן ביקורת הסיפרות בתוך הספר, יש אהבה בין פלסטינית לזוג(!) יהודי סורי, אהבה הומוסקסואלית בין בן-דמותו של המחבר, החבר שלו וסורי מוסלמי. כל זאת על רקע העיר יאפא (שיש גם המכנים אותה יפו).
איך שהוא, היהלום הכחול צץ בכל פרק כמין חוט מקשר בין דמשק ויפו, בין אז ועתה ובין יהודים ומוסלמים - אך הוא משמש כמין לירן-חולצה-אפורה המשתרבב לו ללא קשר לכלום.

העברית משובחת, והגופן של הוצאת "כתר" מצויין כתמיד.

זהו הספר אשר פרח מזיכרוני בטיול בסין. הגעתי לתובנה הזו על ידי שאלה פשוטה, על מה הספר. מצאתי את עצמי מנסה לפשפש בזיכרוני. המשפט של על יהלום כחול העובר בין הדורות והמשפחות נחרט בזכרוני ומלבדו מאומה. בעקרון הסופר מספר על מספר דמויות , והקשרן אל היהלום הכחול.
בדיעבד חשבתי כי האשמה היא בי, על כך שאיני זוכרת כל דמות והקשרה אל היהלום. החלטתי לקרוא מחדש את הספר. בכל פרק עלתה בליבי השאלה מה אני למדה מהסיפור. האם קיים איזשהו חידוש. הגעתי למסקנה כי בעצם הוא מספר משהו, כשהסיפור רדוד ושטחי. ההרגשה כאילו אתה יודע משהו ובעצם אינך יודע דבר.
בחלק מהעלילה הרגשתי חוסר אמינות.
ציפיתי ליותר עומק בהשוואה ליולנדה ספרו האחר.

הספר עצמו נחמד וקריא להעברת הזמן.

"תפשת מרובה לא תפשת" זו ההתרשמות שקבלתי מקריאה בספר. לא תמיד מצאתי צורך רלוונטי בין כל העניינים. סיפורים דמויי אלף לילה על איזה יהלום שעבר בין מלכים ונגנב במקורו מפסל בהודו, עברה של יפו, יהודים מסוריה בשיא פריחה חברתית וכלכלית, אהבה משולשת הזויה, הומוסקסואלים בת"א, המחאה החברתית,יחסי ערבים יהודים ומה לא? אף אחד מהנושאים לא ממש מעמיק, מערכות יחסים לא משכנעות. ואבן אחת כחולה שתפקידה, אולי, לקשר בין הנושאים אך גם היא לא ממש משכנעת. נתתי לספר שלושה כוכבים כי בכל זאת היה משהו באווירה האקזוטית לפחות בחלק מהספר ומצאתי עצמי ממשיכה לקרא כדי למצא תיקונים ולנסות להבין. וכשסיימתי לקרא בספר משהו מניחוח היסמין נשאר.

ספר נחמד.
סיפורו של מנשה הצורף שחנותו ממוקמת בתל אביב בסימטה פלונית החל משנת 1950.
העלילה סובבת סביב היהלום הכחול המתגלגל מדמשק לתל אביב.
מנשה מספר לתום בן אחותו את קורות חייו וקורות חייה של גרציה דודה של מנשה, אשר היתה ידועה כזמרת.
הסולטן הטורקי התאהב בקולה של גרציה תמורת השירים ששרה עבורו שילם לה הסולטן ביהלום הכחול.
למשפחה היתה אמונה שהיהלום הכחול הינו יהלום מקולל.
כל פרק בספר מסופר על דמות מסויימת, על החיים בתל אביב, על החיים בדמשק.
ישנם עוד הפתעות מפתיעות בספר. תקראו.

אל תמהרו לחטוף את הספר ושלא יהיו לכם כל ציפיות מיוחדות. מזמן לא "נפלתי" כך עם ספר ירוד מבולבל והולם בקושי רב את התווית "ספר ביכורים". שכן אחרי ההצלחה של יולנדה באה הנפילה של הצורף.

ספר מצויין מומלץ