זה לא סוג הספרים שאני קוראת בדרך כלל, אבל אימא שלי קנתה ספר חדש אז קראתי.
קראתי- והזדעזעתי אין לי מילה אחרת לומר חוץ מזה, היו רגעים שעברה בי צמרמורת היו רגעים שעברה בי חלחלה, ואחרי שסיימתי את הדף האחרון בשעה מאוד מאוחרת של הלילה- לא יכולתי ללכת לישון. אני עוצמת את עיני ויש לי סיוטים- לא מצליחה להפסיק לחשוב על הספר הזה על מה שקראתי ובעיקר על זה שזה לא סיפור בדיוני- שזה באמת קרה לפני כמה שנים
היו לי כמה לילות קשים לאחר סיום הספר.
והאמת אני מרגישה קצת מזוכיסיטית- אני קוראת ומתכווצת אך ממשיכה לקרוא, קוראת ומתייפחת וממשכיה לקרוא, קוראת ומרגישה מחנק בגרון אבל עדיין ממשיכה לקרוא, כשסיימתי את הספר אחותי שאלה אם היא יכולה לקרוא אותו ופשוט אמרתי לה שעדיף לה שלא.
עבורי זה היה ספר קשוח מידי
וגם אחרי זמן רב הסיפור הזה לא מרפה ממני.

אני לא כל כך יודעת איך להתחיל, אבל אני אנסה בכל זאת.
הספר הזה היה כל כך מיוחד עבורי כי הוא גרם לי להסתכל על הדברים אחרת. פתאום ראיתי דברים שלא הייתי חושבת עליהם לולא הספר הזה..
הספר בעצם מדבר על שבוע אחד בו כל העולם חטף מכה רצינית אנשים קמו בבוקר ומצאו מחוץ לדלתם זוג נעליים שתואמות בדיוק למידתם ובדיוק לטעמם האישי.
מיום ליום הכול רק הסתבך. בתחילה אנשים ראו את מושא השנאה שלהם בהשתקפות במראה, למחרת האנשים כולם הפכו למושא שנאתם עד שתודעתם התחלפה כמעט לגמרי. ממש מלחמת התודעה,
אותם "אורחים" רצו לדעתי ללמד את בני האדם כמה השנאה היא בעוכרינו והנעליים לדעתי הם פשוט סמל שאי אפשר בדרך כלל לשנוא אדם בלי להיות במקומו בלי להיכנס כביכול לתוך הנעליים שלו ולראות מדוע עשה את מה שעשה.
וכך אולי השנאה בעולם תפחת (אני אומרת בדרך כלל כי יש מקרים שקשה לדון לכף זכות כמו המקרה עם הזקן שהפך לנאצי מהשואה)
אני יודעת שזה לא באמת יעזור, אנשים ימשיכו לשנוא זה את זה גם ללא סיבה מוצדקת. אבל גם אם לכמה דקות אנשים יבינו כמה שנאה היא הדבר הנורא ביותר שקיים, רגש שיכול להביא הרס וחורבן על כולנו ם אם לא תהיה מוטמורפוזה, השנאה משחירה לנו את הלב. כשבן אדם שונא הוא בסך הכול עושה רע לעצמו.
ספר מיוחד ומשמעותי מאוד לכל מי ששונא אנשים בעצם לכולנו

כשהתחלתי את הספר הוא שיעמם אותי עש שהתרגלתי לאמריקה ומקסון עוברים הלאה,
בגדול אהבתי את הרעיון הגיע הזמן שבחורה תבחר נסיך ולא נסיך יבחר בחורה שהיא תחליט.
אבל אידליין מעצבנת לא יודעת למה אבל היא פשוט כזאת, שחצנית, חיה בסרט שהיא הכי חשובה בעולם, שהיא מחליטה אבל היא בעצם מוליכה 35 בחורים שולל
נעבור הלאה..
קייל-אהבה ממילה ראשונה- הוא פשוט נולד להיות נסיך, הוא חמוד, הוא חכם,הוא שנון הוא רגיש, הוא פשוט חמוד- לגמרי התאהבתי בו
עוד לא קראתי את הספר החמישי אז אם היא לא תבחר בקייל היא תהיה ממש אבל ממש סתומה
קיצור אידליין תפסי ראש ותחליטי כבר מה את רוצה
סך הכול ספר בסדר

אחרי שקראתי את שני הספרים הראשונים הייתי חייבת לקרוא ולגלות במי הוא בחר (למרות שידעתי במי הוא יבחר).
הספר היה יותר מעניין משתי הספרים שלפניו למרות שעדיין לא הצלחתי להתחבר כל כך לאמריקה,
יותר מידי אנשים מתו בספר הזה..
אבל סך הכול נחמד כמו שני הספרים שלפניו

אחרי שקראתי את הספר הראשון הייתי חייבת לקרוא ולראות אם מקסון ואמריקה אכן התחתנו למרות שידעתי שזה לא יתגלה לי עדיין כי יש עוד 3 ספרם בסדרה הזאת, מקסון שדי אהבתי בספר השני גילה בו צדדים מעצבנים בספר הזה, נכון הוא אדם שר והגון אבל הוא נסיך שאיפושהו כן חושב שהכול מגיע לו, הוא אוהב את אמריקה אבל מחפש אלטרנטיבה אחרת למקרה וזו תנטוש אותו, הוא רואה בה שותפתו לעתיד אבל רוצה "לאבד את הראש" עם מישהי אחרת ולא מבין כמה זה נורא הוא רק רצה להתנתק?? מה יהיה אם הוא ירצה משהו כזה אחרי החתונה וכלתו לא תעמוד בדרישות? גם אז הוא יתנתק ל15 דקות?? אני לא הייתי מוכנה לדבר כזה, אם הוא היה אומר שהוא בודק אם הוא מרגיש דברים אליה לפני שהוא בוחר שהוא מנסה אפשרויות אני מבינה אבל להיות עם מישהי כדי להתנתק ל15 דקות מהעבודה שלו בתור נסיך ועוד לחשוב שזה רגיל לחלוטין?? אני לא הייתי מוכנה לדבר כזה.
ועוד לא דיברתי על אמריקה בכלל, כל מי שקרה את הספר התאהב בה אני אישית לא סובלת אותה, היא רוצה שמקסון יהיה רק שלה אבל בבוקר נפגשת איתו ובערב נצמדת לגופו של אספן, כל היום מתמרמרת, משחקת אותה אומללה, מסכנה, בוכה שהיא לא מתאימה להיות נסיכה, יום הא רוצה ויום אחרי כבר לא שתהיה סגורה על עצמה ותחליט מה היא תעשה אחרי החתונה אם פתאום לא יבוא לה
תכלס נהינתי מהספר, אני אוהבת לקרוא ספרים שאני גומרת תוך שעתיים.\אני חושבת שאני אמשיך גם לספר הבא

טוב לפני שאומר את דעתי על הספר, אני אתחיל ויאמר שזה לא ספר מסוג הספרים שאני בדרך כלל קוראת, כל העניין של נסיכות ונסיך שצריך לבחור נסיכה מעורר בי בחילה. אבל חברה הכריחה אותי וקראתי אותו והאמת שלא סבלתי.
הספר נחמד מאוד אפילו מעניין הקונספט מעצבן אותי, 35 בנות מתחרות כדי שמישהו יבחר אותן, לא בדיוק סיפור אהבה...
עם הזמן התחלתי להבין את הדמויות וסך הכל הספר נחמד

ריצה, מה לי ולריצה שני קצוות שונים. אני לא רצה בקושי הולכת מהר ובכל זאת החלטתי לקרוא את הספר הזה
למה? לא יודעת פשוט היה בא לי לקרוא אותו קראתי את המאחורה של הספר ואהבתי וכשפתחתי והתחלתי לקרוא אהבתי אפילו יותר.
הספר לא מדבר על ריצה (לא רק על ריה) הוא מדבר על הרוקי מורקמי בזכות הריצה
זה לא אומר שאני אתחיל לרוץ עכשיו 260 ק"מ בחודש אבל זה בהחלט שינה לי את דפוסי החשיבה
באמצע הספר התחלתי לחשוב שהוא פשוט מסביר איך להיות סופר ומה צריך סופר לעשות ואיך הוא מנסה להראות שסופר טוב לא חייב לחיות חיים דלים וחיים של פרישות והיבדלות ואני חושבת לגמרי כמוהו
בסוף הספר לא רמתי ואמרתי עכשיו בא לי לרוץ ממש לא אולי אני ק"מ או שניים אבל לא יותר מזה
הספר היה ממש כיף לקריאה לא נראה לי שיצא לי לקרוא ספר כזה אי פעם סוג של אוטוביוגרפיה אבל לא רק
שווה כל דקה של קריאה
בקיצור נהינתי מאוד ממליצה לקרוא בחום...

מה הרבה זמן לא בכיתי מספר אבל עם דמעות חמות כאלו אמיתיות.
יש כאלו שאולי יגדירו את הספר כעל ספר על משפחה אני מגדירה את הספר הזה כספר על בדידות, בדידות מוחלטת
הילדה הזאת הכל כך מקסימה הזאת רוזמרי פשוט כבשה את ליבי ובהמון רגעים בספר הזדהיתי עם רוז הרגשתי שאנחנו די דומות שנים שהיא לבד שנים שיש לך כל כך הרבה מה להגיד אבל אין לך למי שנים שאת חיה באשמה ועל מה? על זה שההורים שלה החליטו לגדל את הבת שלהם ורק אותה היחיד שאשם זה לואל אחיה על כך שהוא עזב ונטש את אחותו היחידה, היחידה והשאיר אותה לבד עם אבא נרקומן ואימא שהשתבשה עליה דעתה. הוא הלך לחפש נקמה לא ברור במי הוא רצה לנקום אולי המטרה שלו היה טובה ומוצדקת אבל הדרך כלל לא סוגה בשושנים.
אני כועסת על לואל, על ההורים שלהם אבל בעיקר אני כועסת על פרן
והנה בסוף עד שלואל החליט לחזור הוא לא הקשיב לאחותו שסבלה במשך שנים בגללו לא היה אכפת לו מאיך היא מרגישה ומה עבר עליה המטרה מקדשת את האמצעים גם אם הם אחותך הקטנה
קצת עצוב שהוא העדיף שימפנזה על פני מישהי שנושאת את הדם שלו בעורקים
בקיצור אין לי עוד מה להגיד על הספר הזה חוץ מזה שהוא הוציא אותי מגדרי!!!
סה"כ אהבתי.

את הספר קראתי בשקיקה מהרגע שהוא נכנס לידיים שלי הוא לא יצא מהן עד שלא קראתי את המילה האחרונה בספר. אני מודה שהופתעתי מאוד מהסוף שלא היה לי כל כך צפוי, הייתי בטוחה ששירה רצחה את זהבה ואת אפי ואת יפתח כדי להשתיק אותם על מה שקרה למוטי לא הבנתי למה היא נזכרה רק אחרי כל כך הרבה זמן הרי כל השנים הם שמרו הכול בסוד, אהבתי את הרעיון שהבת שלו באה לנקום את דמו של מוטי ואת הדרך שהיא עשתה את זה, היא די הפחידה אותי (סיימתי את הספר בסביבות 3 בלילה וכל פעם שעצמתי את העיניים ראיתי את עירית שמואלי עם סכין לא מחזה מרהיב במיוחד חח) אהבתי מאוד את הסיפור של נעמה ואורי ואיך שהכול הסתדר בניהם בסוף אהבה תמיד מנצחת בסוף
בקיצור ספר מתח טוב אם לא מצויין אהבתי מאוד וממליצה בחום לקרוא...