בין הסופרים הבודדים שיודעים לטפטף את הדיו במקצב הנכון.
כך מצייר הסופר את הנפשות הפועלות, מדחיק בקורא להיכנס פנימה.
כתיבה זורמת ושוטפת, הקורא אינו יכול בפני הסחף האדיר.
נחשול ועוד נחשול, שמים מלמעלה אך אינם נוקפים דבר....

אהבתי חלקים רבים ממנו, כותב משכמו במעלה.

מעורר תמיה ודמיון

משעשע לקרוא סוג כזה של כתיבה , הסתגלות היא היש הגדול במחשבה.
גדולה מן הכול, היא הסתגלות שכלית.
מלמוד חורש חריש עמוק, לא רק יוצר תלם אלא טורף שכבות במעבי הדמיון.
היא מסתגל מהר לפחד המשנק, הוא מסתגל לאותה הילה חבויה אך נהירה וזוהרת.
נפש עשויה ללא חת מבחינה ספרותית, ענק המילה הכתובה, יש עוד מעט כמוהו...

כתוב כמעוף הברק בשמים, רצף ומעוף של הדמיון.

מדהים ומפתיע מה הנפש יודעת, מתחת למעטה התת מודע.
מה זו אהבה והיכן משכנה, שואלים החושים במבוכה .
מסתבר כי אומנות, היא מעט , אולי מעט במידה, אך רבה בתושייה.
כשמדובר בתכונה קוסמית, או כזו שנוגעת במרווח המזערי.
מעין אוקטבה לא מורגשת, אך מוחשית בנימי הנפש העודפים שיש באומן.