ביקורת ספרותית על גדר חיה - ספריה לעם #693 מאת דורית רביניאן
ספר מעולה

---

דורית רביניאן הגישה לנו כאן, על גבי טס, לחמנייה בצורת "ק-ש-ר" אפויה מתנור לוהט.

הרומן הריאליסטי הנוכחי, הינו השלישי של דורית רביניאן, לאחר הרבה שנים של שקט.

בעלילה הזו יש אהבה ממבט ראשון, זו אהבה של עיניים מדברות ולב פועם בעוצמה.

שתי דמויות מרכזיות יש בסיפור הזה: ליאת – ישראלית שעברה לגור בארצות-הברית לתקופה קצובה וחילמי הפלסטיני מרמלה.

הדמויות הנוספות שדורית הוסיפה, הם השומשום של הלחמניה הקלועה שהזכרתי בשורה הראשונה כאן.

הספר מחולק לשלושה חלקים, כשבכל חלק צוינה העונה בשנה: סתיו, חורף וקיץ. גם העונות הם מטאפורה מצויינת למערכת היחסים של ליאת וחילמי.

סתיו-שלכת תקופה של גישוש יום חם ויום קריר, חורף-קר ומחפשים את החום, קיץ-לוהט מחפשים את הקור. כשתקראו את הספר תחשבו על העונות הללו, ומה הן עושות לכל אחד מאיתנו...

החלק הראשון של הספר, מתחיל כאשר באמצע ניקיון דירתה של ליאת בנימיני, מתדפקים שני גברים חנוטים בחליפות, מהבולשת הפדראלית של ארה"ב. הם באים לחקור אותה...

מי זו ליאת בנימיני?

ליאת נולדה בישראל ב-1973. רווקה סטודנטית בת 29. למדה תואר שני באוניברסיטת תל-אביב בספרות אנגלית, בלשנות ומתרגמת עבודות מחקר. היא בת למהגרים איראנים, שהיגרו לישראל באמצע שנות השישים.

באותו יום, ליאת הייתה אמורה לפגוש במקום מפגש שנקרא "אקווריום", את אנדרו הגרוש הטרי אך, הוא לא הגיע לפגישה, לעומת זאת, במקומו מגיע חילמי-המורה לערבית של אנדרו.

חילמי הסביר לליאת שאנדרו מתנצל, הוא לא הגיע לפגישה, עקב אי-הבנה עם אשתו ולכן הוא נאלץ לרוץ לבתו.

מי זה חילמי?

צייר ומורה לערבית, בן 27, רווק, למד לתואר ראשון באקדמיה לאומנות. הגיע לניו-יורק ב-1996. מתגורר בברוקלין ואת דירתו הוא חולק עם שותפה בשם ג'יני. גם ג'יני סטודנטית לבנונית לארכיטקטורה, שנמצאת בזוגיות ולכן לא שוהה בדירה כעת. אימא של ג'יני היא גם הבעלים של הדירה בו שניהם מתגוררים.

מעת המפגש בין ליאת לחילמי, מתחיל רומן הדוק מאוד בין הישראלית לפלסטינאי. ליאת מוקסמת מחילמי ונסחפת למערכת יחסים רומנטית צמודה.

כבר במפגש הראשון ביניהם ב"אקווריום", חילמי מאבד את המפתח לדירתו... לא לחינם הוא איבד את המפתח... האם דורית רביניאן התכוונה למטאפורה בק"ע יחסי שני העמים?

האם זה המפתח שהלך לאיבוד, ועשוי אולי לפתור את הבעייתיות בין שני העמים?

ליאת וחילמי אופים אחד את השני כמו אותה לחמניית קשר. הם מבלים, מעשנים, אוכלים, קוראים אחד לשני בשמות חיבה, שוכבים, נוברים בנפשותיהם, מחטטים, פוצעים, מתפלשים, כשלאורך כל העלילה ישנה "מחיצה מרחפת".

בתוך כל הסערה הזו יש ניגודים, מחשבות שונות, כל אחד מביא את הצד שלו.

בד בבד עם התקדמות העלילה, ליאת מנהלת עם אחותה והוריה דיאלוג על המדינה.

חילמי הרומנטיקן, האומן, הצייר הרבה יותר קליל, חופשי עם משפחתו ובעיקר עם אימו ואחיו.

ככל שהרומן מתקדם "הגדר החיה" תופסת נפח, והופכת למאיימת יותר ויותר. החומה "מתעבה" מסביב לשתי הדמויות, ואם תרצו ... כל חלמון בביצה מקבל גם קרום משלו.

דורית רביניאן נותנת הדגש נוסף להבדלים ויחסי הכוחות בין השניים: ליאת מתגוררת במנהטן לבד בדירה נחמדה, לעומת חילמי, שמתגורר בברוקלין, בדירה לא מסודרת, שמסתובבים בה גם עכברים.

בנוסף, דורית בוחרת להתחיל את הספר דווקא בעונת הסתיו, זו בדיוק התקופה שרוחות הסתיו, מוליכות את עלי העצים מצד לצד.

לעלי השלכת אין גדרות... העלים מתעופפים להם ברוח, לעיתים הם מתרוממים אל-על, אך אחרי כמה סאלטות באוויר, העלים הללו נופלים לארץ.

לאורך כל המסע, ליאת יודעת שסיפור האהבה הזה, הוא זמני ויש לו תאריך תפוגה. הוויזה של ליאת לשהייה בארצות- הברית הינה לחצי שנה, עד מאי. ליאת היא זו שמתלבטת, מהססת, אך חילמי לא מהסס לרגע - הוא זורם.

היא מודעת לקונפליקט ולא נותנת לעימות הזה להיעלם – וזו בדיוק אותה גדר בין שניהם.

ככל שהם ייטמעו האחד בשני פיזית ונפשית– תמיד אחד התאים בדנ"א י – ז – ע – ק !

מי ממשפחתה של ליאת יודע על מה שעובר עליה? רק איריס אחותה.

איריס היא היחידה שזורעת בליאת באמצעות שיחות הטלפון, כמה אגלי מציאות הגיוניים , לתוך הבועה שליאת הקיפה את עצמה.

בין ליאת לחילמי יש ויכוח – הוא רוצה ארץ אחת דו-לאומית והיא לעומתו, טוענת על שתי מדינות לשני עמים.

אני לא רוצה להיכנס לצד הפוליטי, אבל אתם מבינים שדורית רביניאן, נכנסה לשדה רווי במוקשים עם הרומן הזה. זהו סיפור על כיבוש ושטח ולא רק של הלב.

הסיפור הזה נוגע בפוליטיקה ורומנטיקה יחדיו. הוא לא ספר קל שמצליח בכתיבתו הייחודית, לאגד לתוכו כמה סוגות יחדיו, שנוגעות בבעיות שורשיות, מסובכות וכואבות.

להלן פינת הציטוטים כדי שתוכלו לטעום מעט מהעברית המצוחצחת של דורית רביניאן:

בקטע המצוטט אפשר לחוש את "הגדר החיה" למרות הקרבה עמוד 117: ".... ואיך ברגעים שאנחנו חבוקים תחת השמיכה, עטופים זה בזה וחפונים כמו שני חלמונים בביצה אחת, מתקיימים בתוך קליפת עצמנו וגופינו בחושך זחוחים ושבעי אהבה ולפותים זה בזה כמו במאורה, כמו נחש ונחשה, כמו שני תמנונים מפותלים, איך לפעמים אני מרגישה שאני כמעט נהיית הוא, קרובה אליו כל כך ובלולה בו עד שאני כמעט יכולה להרגיש מה זה להיות הוא."

(שני החלמונים הם ליאת וחילמי וקרום הביצה זו אותה בועה-מטאפורה נהדרת!)

ליאת חיה בסרט היא יודעת שלרומן הזה יש תאריך תפוגה שרשום עליו 20 במאי... עמוד 132: "...בוא כנס לי לנשמה, ועכשיו צא, חביבי. ועוד פעם תאהב אותי, חילמיק שלי, תן לי כל מה שיש לך. אבל אתה זוכר, כן? רק עד עשרים במאי. רק עד עשרים במאי אתה יכול לאהוב אותי. ולמה? באז? למה, בעצם? 'כי בעשרים במאי אני חוזרת לחיים האמתיים שלי, כן, האמתיים'. אנחנו נשחק לנו כאן עוד ארבעה, עוד שלושה חודשים אבל רק עד העשרים במאי. זהו ח'לאס נעשה מסיבת סיום וכל זה ייגמר. לא, 'זאת לא המציאות, אהוב שלי, זה ניו יורק'. ' זה רק חלום ארוך שאני חולמת אתך'. ואת יודעת במה נזכרתי קודם, בעשר דקות שהוצאת אותי מהחיים שלך? את יודעת במה?"

היא לא נוטשת את הישראלי המצוי בחו"ל, גם על-כך דורית רביניאן כותבת ציטוט עמוד 154: "וכמו בכל פעם שאני נתקלת בעוברי אורח ישראלים, גם עכשיו אני תוהה רגע על התעלומה הזאת-אם זאת ההליכה או שפת הגוף, מהו הדבר הזה שיש בנו שהוא כל כך מובחן, בולט לעין, משוחרר כל כך ואקספרסיבי, נמרץ ובטוח בעצמו כל כך, חיוני, מהו הטמפרמנט הזה שאנחנו מגיבים אליו אינסטינקטיבית, מזהים באמצעותו זה את זה, עוד לפני ששמענו את העברית, די בהבעות הפנים ובמחוות הידיים, די אפילו במבט."...

התמוגגתי מהעברית בספר הזה. דורית רביניאן רוקמת משפטים עשירים בעברית משובחת, מצוחצחת, פיוטית וכן כן היא בהחלט יודעת לרגש.

ספר מצוין שעוסק בשתי דמויות עם המון נשמה. ליאת וחילמי - שניהם יחדיו וכל אחד לחוד, מעוררים מחשבה עם התחלה וסוף...

למרות המלצתי החמה, אני רק לא מבינה למה? למה דורית נכנסה לבעיה הכואבת הזו בכלל? בשביל מה? על אחת כמה וכמה, שלאחרונה פורסמו מספר ספרים העוסקים באותו נושא.

אני מזכירה שהספר "גדר חיה" פורסם בסמוך לנישואיהם של מורל היהודיה ומחמוד הערבי. כזכור הזוג נישא במהלך מבצע "צוק איתן". אתם בוודאי זוכרים את כל הארגונים שרצו לחרב ולמנוע את החתונה הזו? רוב אמצעי התקשורת: עיתונות, אינטרנט, טלבזיה ורשתות חברתיות, נתנו לנישואין הללו פינה בולטת אך ורק מסיבה אחת: "היא יהודיה והוא ערבי"...

אתם יודעים מה מסקרן אותי? מה "המשפחה" של חילמי תגיד על הספר הזה?

ממליצה בחום אם כי אני חושבת שאפשר היה מעט לצמצם בעמודים ולקמץ בתיאורים נרחבים במקומות מסויימים.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על גדר חיה - ספריה לעם #693