אם הייתי נכלא לפרק זמן ארוך במיוחד בצינוק או בתא
מאסר, מעליב שכזה . הייתי מגיע, כך אני מאמין,
דרוך,מוכן וסקרן.
כי קראתי את הספר ״שיבומי״, של טרוויניאן.
זה ספר שמלמד אותך ,כבדרך אגב,
שהדבר החשוב באמת זאת לא השגת המטרה. אלא, הדרך החולפת, והאופן שבו אתה פוסע, לאורכה.

אחד מהספרים האלה שחורטים לך על הנשמה.
מוזר שאף מול לא הסכים להוציא את הספר שהוא
מהטובים והמעניינים שיצאו בדור האחרון.
הספר מתחיל בצליעה ממשית אבל זה דרכם
של ספרים גדולים - ב 30 העמודים הראשונים
הם מסננים , חוסכים , את מרבית הקוראים .
סצינת הסיום מתחת לגשר היא מופת חד פעמי.