כמדריך ותיק לפולין (כ - 30 שנה ולמעלה מ - 100 הדרכות), נהגתי לאמר, שפשע העבדות יותר גדול מפשע ההשמדה.
הגרמנים הנאצים עשו פשע שאין שני לו, והוא השמדה מתוכננת ומתועשת של מליוני יהודים ומאות אלפים בני עמים אחרים.
אך הפיכת עמים שלמים לעבדים לגזע האדונים, לדעתי, חמור ממנו.
התהליך היה כזה: מליוני בני אדם כונסו למחנות עבודה, ללא תנאי מחיה, כי ניתן להחליפם באחרים לאחר מותם, ונמכרו או הושכרו תמורת כסף לכל המרבה במחיר.
מפעלים גרמניים רבים ברחבי גרמניה ואירופה שכרו בפרוטות עבדים לעבודות קשות ביותר, וגם שם ללא תנאי מחיה מינימליים. הגסטאפו הנאצי הרוויח הון תועפות מסחר באנשים, ומדובר במליארדים של מארקים, על חשבון חייהם של אותם העבדים.
לא היה צריך לדאוג לתנאי מגורים, לא היה צריך לדאוג לתנאי תברואה, מזון וכו' כיוון שעתודת העבדים באירופה הייתה עצומה!! לא היו הוצאות אלא רק הכנסות.

מילה "חיובית (??)" אחת ניתן לאמר על מחנות העבודה - רוב השורדים מן השואה, הם ניצולי מחנות העבודה. חלקם הגדול אולי ניצל גופנית ממוות אך לא ניצל נפשית.
להינצל ממחנות אלו, היה רק עניין של מזל!

הספר "איצ'ו וברנרד" - הוא אחד הספרים המתארים באופן הנורא ביותר את אשר התרחש שם. ספרים רבים קראתי, אך התיאורים כאן עולים על הרבה ספרים, בפרוט היום-יומי של החיים הבלתי אנושיים שם בארץ מחנות העבודה.
הרעב הכבד, המחלות, המפגעים, האובדן, הבדידות האיומה, חוסר הידיעה, הפחד מפני האי נודע, והמחשבה הברורה שכל רגע יכול להיות הרגע האחרון בחייך.
חייהם של שני אחים, בני חמש עשרה ושש עשרה השורדים עבדות נוראית מסופרים על ידם בגוף ראשון ומתארים בצבעים עזים את אשר עבר עליהם.

מתוקף תפקידי כמורה להיסטוריה של תקופת השואה, קראתי עשרות עדויות ומחקרים על התקופה. איצ'ו וברנרד מצליח במקום שאחרים נכשלים בו: להציג את השואה בלי צנזורה, פוליטקלי קורקט ועיגול פינות. בצורה חדה, כואבת, מזעזעת וחפה מ"קדושה" מתארים שני אחים יהודים מהונגריה את חוויותיהם מאושוויץ ומצעדות המוות. הסופרת מלכה אדלר, בכישרון כתיבה נדיר, מלווה את עדויותיהם בסיפורי מסעותיה בין חיפה לגבעתיים שם מתגוררים שני האחים כשברקע אינתיפאדת אל אקצה. ספר חובה.

זה לא עוד "ספר שואה". יחודו מתבטא בכמה דברים עיקריים:
1. התיאורים שבו לא מתחסדים. תיאורים ציוריים, קשים, לא בוחלים במילים.
2. הסיפור לא מסתיים ביציאת האחים מהמחנות, אלא ממשיך לספר על ההתמודדות הקשה שלהם בארץ לאחר עלייתם.
3. פעם ראשונה שנתקלתי בספר באמירה שמי שיצא מהמחנות הוא לא "ניצול שואה". אם החיים כל כך קשים אחרי השואה, ההתמודדות היא יומיומית וכל דבר מזכיר להם את מה שהיה שם, ממה הם ניצלו בעצם? אולי עדיף לקרוא להם "שורדים" ולא "ניצולים".

קראתי הרבה "ספרי שואה". זה ספר חובה !!!

סיפור מופלא על שני נערים יהודים מהונגריה שביום בהיר אחד בתקופת מלחמת העולם השנייה ,בשנת 1944 , שנה איומה ונוראה , אולצו ע"י קלגסים הונגריים לנטוש את ביתם יחד עם משפחתם ולצאת אל עתיד מעורפל ומאיים תוך מאבק יומיומי על הישרדותם ושפיותם בתוככי המחנות שהחיים בהם היו לחלוטין בלתי אנושיים ושנועדו מלכתחילה להביא בהדרגה למותם יחד עם שאר היהודים המגורשים למחנות . זהו ספר מרתק הכתוב בכישרון רב שקשה להניחו מהיד , מתובל בהומור דק וכתוב בשפה קולחת, בהירה ומוחשית ביותר ,המתארת לפרטי פרטים את זוועות השואה. אין ספק שהסופרת מלכה אדלר משמשת בעיניי כשליחה נאמנה לניצולי השואה.
הספר מומלץ מאוד דווקא משום היותו חזק , מטלטל ומרעיד את הלב.

הסופרת מעבירה באומנות ראויה לציון את חייותיהם הקשות של האחים גיבורי הספר בזמן השואה,וזאת תוך תיאור חי של מה שחוו האחים. הצעירים שבמחנות לא היו מוכנים לקבל את האשליה שההדור המבוגר ניסה לטעת בהם."שאלתי את אבא מה זה? (על המשרפות) בית חרושת לברזל ,דב. אבא,תענה לי תשובה.זה בית חרושת דב. בית חרושת לברזל של מלחמה.פה שורפים יהודים ,אבא,זה עשן של בשר יהודי"זוהי דוגמא אחת מני רבות על הבדלי הראיה של המצב בין הצעירים לדור הבוגר.שני האחים שרדו את אושויץ הנוראה חוויותיהם מובאים בספר זה אגב נסיעת הרכבת לנהריה מת"א וחזור לת"א.סגנונה של הסופרת ראוי לציון במיוחד לאור העובדה שהספור קשה ביותר ועל אף זאת עושה הסופרת את הספר לקריא גם למי שקשים לו חוויות השואה. בכך תורמת הסופרת תרומה נכבדה לדור ההמשך שיקרא, וידע,ויבין את אשר עבר על עמינו בשואה הנוראה.זה שכרה של הסופרת.

ספר יפה, עד כמה שאפשר לומר על זוועות השואה ותיאוריהם, תיאור שכזה. ספר ייחודי שבו ניתן לתאר את הזוועות בצורה יותר מוחשית וקשה. לא לבעלי לב חלש או ילדים המתחילים לקרוא על השואה.
מומלץ בחום.

שני אחים, נערים יהודים-הונגרים, ששורדים את השואה ועולים לארץ ישראל.
קראתי לא מעט ספרים על השואה, הספר הזה כל כך תיאורי שגרם לי להרגיש ולראות בדמיוני יותר מכל סרט על תקופה זו.
אחד הספרים הקשים שקראתי בחיי. לא הייתי מוותרת עליו.

את הספר איצ'ו וברנרד קראתי לפני כשנה וחצי בערך.
ובכן, יש לומר באופן ברור כי לא ניתן לשכוח את התיאורים המזוויעים בספר זה וכן את מסע ההשרדות הנוראי וקורע הלב של איצ'ו וברנרד ביחד.
מומלץ לכל המתעניינים בנושא השואה וכן לאלו שלא.

מלכה לובל , יקרה,

את הספר "כביסה" כתבה הסופרת סוזן אדם ולא מלכה אדלר כפי שציינת.
אגב, קראתי את הספר "כביסה" והוא ספר נהדר.