בהחלט יכול להיות שהספר פגש אותי בתקופה לא טובה ובכל זאת נרדמתי עליו שלוש פעמים ולבסוף, בעמוד 22 המכובד, נטשתי אותו סופית.
שרי גל התישה אותי בפרטים. בשנינות מה, חייבת להודות, אבל עדיין סוג של חפירה.
המטרה: למצוא את האחד.
אז לא. כנראה הספר סב סביב פיתוח שיטה למצוא את האחד.
ואם האחד היה ברקע זה יכול היה להיות מעניין אבל שלוש נשים משכילות מנסחות דרישות ושאלון, כנראה זה דיי מרדים, לפחות מבחינתי.
לפני הנטישה חזרתי לכריכה האחורית ואם היא מדייקת אכן יש כאן תהליך, אולי מתיש מה, למצוא את האחד שאולי מגיע בסוף הספר או שלא.

מצטערת, אני אוהבת סיפורי אהבה ענקיים, משהו כמו אגדה, פנטזיה או אוטופיה.
לספר הזה פחות התחברתי.

לא התכוונתי לכתוב ביקורת, אבל קראתי את הביקורות הקודמות ואני חייבת לומר: נכון, ההתחלה משעממת. צריך לצלוח את העמודים הראשונים. יותר מדי פרטים, משעמם ומתיש. אבל אז זה נהיה מעניין יותר.
בגדול הבחורה יוצאת עם שניים במקביל. בוחרת באחד מהם כי הוא בדיוק מה שהיא צריכה ורוצה, אבל שומרת גם את השני כי הוא מסקרן אותה.

ספר נחמד, לא יותר. אחרי שצלחתי את ההתחלה ובדקתי בסוף במי היא בחרה (אחח הסקרנות) קראתי אותו בכיף דיי מהר.
קצת מפוספס לטעמי, יש מה לשפר, אבל נחמד ומעניין.

במאמץ רב הגעתי לעמוד 30, ובו החלטתי סופית לוותר על התענוג המפוקפק שבקריאת ספר זה.
תיאור הספר נראה מבטיח- עלילה קלילה, משעשעת, שתבדר אותי בשעות הלילה הקשות בהן אני מאכילה את הזאטוטה הקטנה.
בפועל התבדיתי. הספר מסופר מנקודת מבטה של אישה מיואשת, ממורמרת וחסרה בו הקלילות המצופה.
ניסיתי. הרעיון קסם לי מאוד, אך הכתיבה המשמימה היא זו שגרמה לי לעזוב את הספר.