“חוות דעת - המיזנתרופ / יונתן יבין את המיזנתרופ רכשתי ברגע של היסח-דעת בסטימצקי. ברגע אחד שבו הבטתי על הכריכה, וקראתי רק ברפרוף משועמם את הכריכה האחורית של הספר. בלעתי אותו תוך בערך שלושה ימים, והמלצתי עליו לכל מי שאני מכירה, וכעת אמליץ גם לכם - קוראים נכבדים, על אחד הספרים היותר בלתי-רגילים שקראתי בזמן האחרון. הספר מספר את סיפורו של דורון אריכא, מחזאי בלתי נסבל, שהקהל מוקסם ממחזותיו שוב ושוב למרות אישיותו הבלתי נעימה. דורון אריכא מודע על כדי יסורים עצמיים וגאווה אדירה לגבי כשרונו לכתיבת מחזות כל כך שטחיים, צפויים מראש ונערצים. מנגד, עומדת עירית. חברתו המושכלת של דורון, מחזאית הפרינג׳ הנרמסת על ידי הרפרטואר השמנוני של בן-זוגה, ומנסה לפרוץ לתודעת האוכלוסייה הישראלית שהולכת בעיוורון מוחלט אחרי אריכא והמחזות שהוא מייצג. לחיי שניהם פורץ מבקר הצגות אלמוני, שחושף את כל סודותיו הכמוסים ביותר של דורון אריכא בפני עצמו, ומציג בפניו דילמות מוסריות שמחלחלות אט אט לתודעתו של המחזאי המהולל, ומסיטות את מסלול החייו השקט והצפוי לכיוון מסוכן ואפל. לא אפרט עוד לגבי העלילה, כדי לאפשר לקוראים לגלות את רזיו של הספר הנפלא הזה בעצמם, אבל אשבחו לא רק בעד עלילה מרתקת, אלא גם בעד כתיבה מיוחדת במינה. לכאורה, מילות הספר עצמן אינן בלתי רגילות. הספר כתוב כעובר מתוך מוחו של דורון אריכא, ולכן כתוב בשפתו של דורון; ערבובייה של שפת יום-יום, קללות נחרצות ודיבור פיוטי ורהוט. אך מה שמוסיף על אלו, הוא הכתיבה המחזאית שמתחבאה בספר עצמו. את הספר לא הייתי מקטלגת כספר, או כמחזה, אלא כשניהם. הוא מערבב את שניהם בצורה יוצאת דופן, ומעביר את מחשבותיו של דורון אריכא גם דרך הצורה הויזואלית בה המשפטים והמילים שזורים על הדף. הקורא נשאב מייד לתוך תודעתו של דורון אריכא, ומגיע לרמת הזדהות והבנה עמוקות דרך חשיבה בשפתו של המחזאי התל-אביבי השחצן. הקורא פוגש את שאר הדמויות במחזה מתוך ראשו של אריכא, ולכן הן מקבלות גוון מעניין יותר. הקורא מבקר אותן ממש כפי שאריכא מבקר אותן, ולכן למרות צורת המחשבה של אריכא, הקורא לא בהכרח מקבל את דעתו של אריכא כלפיי הסובב אותו. כמה פעמים התווכחתי עם אריכא, כמה פעמים נזפתי בו על השטויות שביצע ואמר, כמה פעמים נשכתי את שפתיי ומצמצתי בהן בלחץ סמוי כשחששתי מן המתקרב. הקורא מפתח כמעין מערכת יחסים אילמת עם אריכא, ואישיותו ההזויה חודרת אליו בהתמסרות שאני עצמי לא צפיתי מראש. זהו ספר שאמליץ לכל אוהב תיאטרון, ולכל אוהב ״טיפוסים״ ספרותיים. כתיבתו של יונתן יבין מאתגרת ומרתיעה את הקורא, כקוראת תיגר עליו - האם תצליח למצוא את המזימה? האם אתה בטוח בעצמך? הלא אתה, גם, מקק קטן וחסר חשיבות בתיאטרון החיים והמוות? על. כל. פנים.”

“ספוילר, הספר מעולה מההתחלה עד לסוף!”

“חוות דעת - המיזנתרופ / יונתן יבין את המיזנתרופ רכשתי ברגע של היסח-דעת בסטימצקי. ברגע אחד שבו הבטתי על הכריכה, וקראתי רק ברפרוף משועמם את הכריכה האחורית של הספר. בלעתי אותו תוך בערך שלושה ימים, והמלצתי עליו לכל מי שאני מכירה, וכעת אמליץ גם לכם - קוראים נכבדים, על אחד הספרים היותר בלתי-רגילים שקראתי בזמן האחרון. הספר מספר את סיפורו של דורון אריכא, מחזאי בלתי נסבל, שהקהל מוקסם ממחזותיו שוב ושוב למרות אישיותו הבלתי נעימה. דורון אריכא מודע על כדי יסורים עצמיים וגאווה אדירה לגבי כשרונו לכתיבת מחזות כל כך שטחיים, צפויים מראש ונערצים. מנגד, עומדת עירית. חברתו המושכלת של דורון, מחזאית הפרינג׳ הנרמסת על ידי הרפרטואר השמנוני של בן-זוגה, ומנסה לפרוץ לתודעת האוכלוסייה הישראלית שהולכת בעיוורון מוחלט אחרי אריכא והמחזות שהוא מייצג. לחיי שניהם פורץ מבקר הצגות אלמוני, שחושף את כל סודותיו הכמוסים ביותר של דורון אריכא בפני עצמו, ומציג בפניו דילמות מוסריות שמחלחלות אט אט לתודעתו של המחזאי המהולל, ומסיטות את מסלול החייו השקט והצפוי לכיוון מסוכן ואפל. לא אפרט עוד לגבי העלילה, כדי לאפשר לקוראים לגלות את רזיו של הספר הנפלא הזה בעצמם, אבל אשבחו לא רק בעד עלילה מרתקת, אלא גם בעד כתיבה מיוחדת במינה. לכאורה, מילות הספר עצמן אינן בלתי רגילות. הספר כתוב כעובר מתוך מוחו של דורון אריכא, ולכן כתוב בשפתו של דורון; ערבובייה של שפת יום-יום, קללות נחרצות ודיבור פיוטי ורהוט. אך מה שמוסיף על אלו, הוא הכתיבה המחזאית שמתחבאה בספר עצמו. את הספר לא הייתי מקטלגת כספר, או כמחזה, אלא כשניהם. הוא מערבב את שניהם בצורה יוצאת דופן, ומעביר את מחשבותיו של דורון אריכא גם דרך הצורה הויזואלית בה המשפטים והמילים שזורים על הדף. הקורא נשאב מייד לתוך תודעתו של דורון אריכא, ומגיע לרמת הזדהות והבנה עמוקות דרך חשיבה בשפתו של המחזאי התל-אביבי השחצן. הקורא פוגש את שאר הדמויות במחזה מתוך ראשו של אריכא, ולכן הן מקבלות גוון מעניין יותר. הקורא מבקר אותן ממש כפי שאריכא מבקר אותן, ולכן למרות צורת המחשבה של אריכא, הקורא לא בהכרח מקבל את דעתו של אריכא כלפיי הסובב אותו. כמה פעמים התווכחתי עם אריכא, כמה פעמים נזפתי בו על השטויות שביצע ואמר, כמה פעמים נשכתי את שפתיי ומצמצתי בהן בלחץ סמוי כשחששתי מן המתקרב. הקורא מפתח כמעין מערכת יחסים אילמת עם אריכא, ואישיותו ההזויה חודרת אליו בהתמסרות שאני עצמי לא צפיתי מראש. זהו ספר שאמליץ לכל אוהב תיאטרון, ולכל אוהב ״טיפוסים״ ספרותיים. כתיבתו של יונתן יבין מאתגרת ומרתיעה את הקורא, כקוראת תיגר עליו - האם תצליח למצוא את המזימה? האם אתה בטוח בעצמך? הלא אתה, גם, מקק קטן וחסר חשיבות בתיאטרון החיים והמוות? על. כל. פנים.”

“ספוילר, הספר מעולה מההתחלה עד לסוף!”