הוא בטח קם לאט.
גם כי ללא עין שמאל וללא יד ימין אדם קם לאט
אבל קרוב לוודאי שזה היה בגלל שלא ישן כל הלילה.
הבוקר.
בדיוק הבוקר, לפני 70 שנה.
איך נראו שמי ברלין באותו בוקר כשהביט אליהם?
על מה חשב?
אני משוכנע כמעט בוודאות שהוא פחד.
אבל הוא המשיך להתלבש לאיטו, חולף בטח על
כל מה שאמור לקרות היום.
זה בטח רק העצים את הפחד.
איך לא יפחד כשעוד כמה שעות הוא עומד להרים
את ידו על
השטן?
קלאוס שנק פון שטאופנברג התעורר לבוקר הגורלי של חייו.
היום.
היום בבוקר לפני 70 שנה.
לא היה עוד אדם אחד שהתקרב כל כך קרוב להרוג את אדולף היטלר.
רק שולחן מעץ אורן עבה במיוחד שספג את מרבית הדף הפיצוץ
מנע ממנו להפוך למי ששינה במו ידו האחת את ההיסטוריה האנושית.
היום.
היום לפני 70 שנה.
מעבר לסיפור הלא ייאמן של אומץ אנושי בלב המאפליה, הספר הזה
הוא פשוט ספר מתח מצוין, שנפרס על פני עשרות שנים ומשלב בתוכו את
סיפור הקשר לחיסולו של היטלר.
קראתי אותו בגיל צעיר ומיד נשביתי בקסמה של הדמות האמיתית שעמדה
מאחורי כל ההתרחשות הזו.
אותה דמות ללא יד וללא עין, אבל עם ביצים בגודל של כיפת הרייכסטאג
ובעיקר עם היכולת להביא לידי מימוש את מה שאתה מאמין בו, גם אם
הסיכוי להצליח הוא אחד למיליארד.
הרבה שנים לא ראיתי את הספר הזה, למרות שאני מחפש אותו מדי פעם
בחנויות ספרים משומשים, אז אם הוא נופל לידיים שלכן ושלכם - אל תהססו.
















