#
יש נוסחה בספרי מתח, והיא הקשר בין העלילה לדמות הבלש. בלשים בספרות הזו הם בעלי "שריטה" שרוחבה עומד ביחס הפוך לעובי העלילה. כלומר, עלילה מבוססת ומותחת מאפשרת בלש ש(אולי) משתכר מפעם לפעם, אך לרוב הוא "נורמלי" ויש לו אפילו חבר או שניים. עלילה דלילה ומופרכת, לעומת זאת, זקוקה לבלש עם שריטה ברוחב שישה נתיבים: משתכר, עושה סמים, חסר זוגיות, מתמכר למין ארעי בתשלום, אחד שלא היינו מוכנים לפגוש בסימטה חשוכה, גם לא ברחוב מואר*.

תיאורי הפשע עלו בספר הזה מדרגה. תיאור הרוצח המתקרב לקורבן, מרים את הסכין/אקדח/אלה או מה שלא יהיה כלי הרצח ו... קאט, פג תוקפו. בילינגהם ממשיך את רגע ההריגה ומושך אותו עם תיאורים פלסטיים של כל פיסת ריקמה הנתלשת מהגוף, כל זרזיף דם ונוזלי גוף, תיאורים המעלים עלהדעת פורנוגרפיה של מוות. הבלש שלו מדמיין את המוות או הרצח באופן מפורט, וקשה לדעת אם מדובר בהבנה מפליאה על סמך עובדות או בתיאור עתיד בו התפענח הרצח.

בסיפור הזה השריטה של הבלש אינה רחבה במיוחד. הוא אמנם חי לבד ונוטה למרוד במימסד (תוך שהוא פועל בארגון הכי מימסדי שיש) אבל יש לו חברים, הוא יודע לעבוד בצוות, הוא דואג לאלה שלא יכולים להגן על עצמם ואינו משחק אותה "בוס" רק כי עמיתיו מעריכים את יכולותיו. בילינגהאם רקח פה עלילה מורכבת הנראית על פניו מפתיעה, בגיבוי ניתוח פסיכולוגי די סביר, והגיגים פילוסופיים על החיים ועל המוות, שנראה כאילו נכתבו כדי להפוך את העלילה ליותר עמוקה מהמקובל בז'אנר.

העלילה מורכבת ומסבכת לקורא המצוי את החיים. כל מה שהוא רצה זה לקרוא על פושע שקורא תיגר על המוסר החברתי המקובל, נתפס, והשוטר הטוב מראה לו מה זה להתחצף לחוקים... ובכן בילינגהם מסבך ומסבך את העלילה, שוזר סיפורי משנה קטנים ומעצבן חלק מקוראיו (לא המצאתי. קראתי באחת הביקורות...) מצד שני הוא מתיימר לספק למי שיש לו סבלנות חבילה משופרת - ספר מתח וגם עיון במהות הקיום האנושי, עם בלש לא כל כך שרוט ומאד מוסרי, לא חננה, שאגרופיו תומכים היטב במוסר שלו.

אומרים עליו שהוא סופר המתח הטוב בבריטניה. יש לו ממליצים – על כריכת הספר – הנחשבים לסופרי מתח טובים. אני לא יודעת אם אפשר לבנות מידרג (בספרות בכלל, לא רק בספרות מתח) של מי הכי טוב, מי שני או שלישי ומי אחרון. אבל מדובר בספר סביר שקראתי תוך החלמה מניתוח וכל אחד יגיד שכאב הוא אבן הבוחן הכי טובה ליכולת של ספר להסיח את הדעת.

*בתזה שבניתי יש יוצאים מהכלל כמו יו נסבו שהבלש שלו הכי שרוט מכל השרוטים והעלילות שלו בנויות לתלפיות וגם מותחות מאד.


1/2

"פחדת פעם באמת, הבלש ת'ורן?" (עמוד 235)

"פחדן" מאת מארק בילינגהם הוא הספר הראשון שאני קורא אודות גיבורו הקבוע (אם כי לא היחיד) טום ת'ורן, בלש מחלק הרצח של לונדון: "ערני לחלוטין וממוקד, התיישב ת'ורן ולמד את המוות באופן שבו אנשים אחרים, שעובדים במקומות אחרים, מביטים בצגי מחשב או יושבים מאחורי קופות." (עמוד 19) ת'ורן הוא בלש ותיק, גרוש, קשוח ומופנם. הוא חד-מחשבה ונוטה להיקשר רגשית למקרים אותם הוא חוקר.

בספר זה מתמודד ת'ורן עם שני רוצחים הפועלים במקביל ותוך שיתוף פעולה. רוצח פרץ לביתה של קרול גארנר וחנק אותה למוות לעיני בנה הצעיר. באותה עת מתגלה גופת אישה נוספת שנרצחה באותו אופן, והדבר תואם לזירות קודמות: "ת'ורן היה זה שהסביר בפני מה הם ניצבים בדיוק. "הדבר היחיד שהופך את המקרה הזה לשונה, הולנד" – הוא הביט לעבר מק'אבוי – "מה שהופך אותו לשלנו, הוא שהאיש עשה את זה שוב." (עמוד 25) עם כל גופה שמתגלה, יודע ת'ורן כי איפשהו נמצא קורבן נוסף שנרצח באותו אופן. עד מהרה מתברר לבלש כי ישנם שני רוצחים, האחד אכזרי ושולט, השני כנוע ומבועת, המתחרים ביניהם במשחק אכזרי וקטלני. כדי לעצור אותם ת'ורן מוכרח ללכוד אדם מתוחכם ותאב הרג, שלא יהסס להעמיד את סביבתו הקרובה של ת'ורן בסכנה.

מארק בילינגהם היה סטנדאפיסט מצליח בשנות השמונים, שחקן ותסריטאי טלוויזיה. סדרת המופת שלו "ת'ורן" המונה עד כה אחד עשר ספרים עוסקת בפשע מנקודות מבטם של הקורבן, הבלש והפושע בו זמנית. כל הספרים בסדרה היו רבי מכר. הספר, שהוא השני בסדרה, הוא ספר מתח טוב שתופס את הקורא ולא מרפה. את הספר תרגמה במיומנות קטיה בנוביץ'. קל לדמיין את הבלש ת'ורן צועד במעיל גשם ברחובות לונדון, לאהוד אותו בחדר החקירות כשהוא מתעמת עם הרוצח ולגמוע את העמודים עד לפתרון. מומלץ!!!

"פחדן" מאת מארק בילינגהם,
באנגלית "SCARDY CAT",
By Mark Billingham,
בשנת 2002,
יצא בעברית בהוצאת כנרת זמורה ביתן,
בשנת 2014,
תרגום: קטיה בנוביץ',
מכיל 384 עמודים.