ביקורת ספרותית על איליאדה [כרך ב'] מאת הומרוס
ספר מעולה

---

זמן רב אני נושא בחובי את הכמיהה לקרוא את היצירה הזו- ה'איליאדה' של הומרוס. משום מה תמיד דחיתי אותה למועד מאוחר יותר. בלא מעט מקרים קרה שספר אחר נדחף לפתע לפניה, אולם הדחייה של האיליאדה נבעה בעיקר מחשש. ההתמודדות עם תרגום שירה אפית מיוונית עתיקה בעלת יותר מ-15000 שורות שיר מהמאה השמינית לפני הספירה גרמה לסוג של ייאוש עוד לפני שהנחתי עיניי ולו על אות אחת בספר. אני מניח שהסיבה לחשש מעין זה טמונה בסוג של דפקט שיש לי בו אני מרגיש סוג של חובה לסיים כל ספר עד סופו. זו לא הפעם הראשונה שהחשש הזה קיים אצלי, אני זוכר שכבר היו בי החששות הללו עם התמודדויות ספרותיות בעבר, ואני גם זוכר איך אותן חששות ברוב הפעמים התפוגגו בעודי נשאב על כנף דמיון לתוך תוכם של הרפתקאות מופלאות.
האיליאדה מספרת את סיפורה של מלחמת טרויה. עד פה אני מאמין שאני לא מחדש יותר מידי לאף אחד, ואם כן אז אני שמח שסתמתי את הגולל על חור גדול בהשכלה. מה שהופתעתי ממנו ביצירה היה המיתולוגיה הענפה שקיימת בה. האלים הם דמויות מרכזיות בעלילה. יש צדדים שהם תומכים בהם, אם הברית ההלנית ואם הברית הטרויאנית. יש גיבורים שהם נצר לאלים כמו אכילס שהוא בנה של תטיס אלת הים. יש מאבקים, תככים ופוליטיקה בין האלים עצמם. זאוס אל האלים הדיח למעשה את אלי העבר שנקראו הטיטנים, והקלחת הזו מסעירה מעין כמוה. במהלך הקריאה עלתה בי המחשבה שאם היצירה הייתה נכתבת היום היא הייתה מוצאת את עצמה מיידית משויכת לז'אנר פנטזיה.
היצירה גדושה בסצינות קרב מאוד גרפיות עם תיאורים מחרידים של קרבות עבר (כניסת רמחי ארד לבטן, תלישת מעיים ועקירת הסרעפת, כניסת חניתות דרך אוזן אחת ושפיכת המח מהשניה), זה מדהים להשוות בין מוסר המלחמה מן הזמן העתיק לעט החדשה. תבוסה פירושה חורבן, מוות לגברים, אינוס נשים, ומכירתן ביחד עם הצאצאים לעבדות וזנות (כן, כן יבואו ויגידו שגם היום זה מתקיים, אולם פעם אלו היו הכללים המוחלטים והם היו ידועים לשני הצדדים).
הסיפור על הסוס הטרויאני לא קיים באיליאדה. למעשה היא מסתיימת לאחר שפריאמוס, מלך טרויה, מקבל חזרה מאכילס את גופת הקטור בנו ועורכים לו טקס קבורה מפואר.
אם נחזור לחשש הראשוני שלי לפני קריאת היצירה, אפשר בהחלט להגיד שהוא התפוגג. אריה סתיו עשה עבודת תרגום מרשימה וכבר יש לי רשימה דיי ארוכה של תרגומי שירה אפית עתיקה שיצאה תחת ידו.
יש המון מבואות ונספחים שמצורפים לשני הכרכים. דיי דילגתי על זה. פחות מעניין אותי דיון על יצירה שעדיין לא קראתי. מי מכם שמסמן את הספר לרשימותיו, אני ממליץ לו לצלם את רשימת הדמויות שמופיעה בעמודים 51-55. הם מסודרים מאוד בנוחות ובניפרד (אלים, הברית ההלנית ולבסוף הטרויאנים). זה חשוב עבור הכרך השני. לפעמים קצת אובדים במבוך השמות הגדוש. מה גם שיש המון שמות של דמויות חסרות תפקיד שנקטלות בצורות האכזריות ביותר בשדה הקרב של איליון (טרויה), מקור השם של היצירה.
זהו, עכשיו אני מתחיל את ה'אודיסה' של הומרוס שמגוללת את סיפור ההמשך של אחד מגיבורי ה'איליאדה'- אודיסאוס. תרגום הרבה יותר ישן בחרתי הפעם, של טשרניחובסקי, והחשש שוב מבעבע...

» ביקורות נוספות של בוב
» ביקורות נוספות על איליאדה [כרך ב']