ביקורת ספרותית על אם המושבות - ענת נחמיאס #2 מאת ליעד שהם
ספר מעולה

---

זוכרים כשסקרתי את הספר "עיר מקלט" של ליעד שהם?

בזמנו כתבתי "שאין צ'אנס שבעולם שכאשר ספר של ליעד שהם מגיע לידיי יצבור גרגיר אבק אחד!"... אז שתדעו שגם הפעם זה קרה. הספר הגיע אלי בדואר ישראל וכבר במעלית, בעוד המעלית מטפסת לעבר הקומה בה אני מתגוררת, פתחתי את המעטפה והתחלתי לקרוא את הכריכה... וההמשך ידוע לא?

אני חושבת שאם ליעד שהם יכתוב בעתיד ספר, על איך מכינים כוס תה משקית של ויסוצקי גם אותו אקרא... 

"אם המושבות" הוא ספר קולח, מרתק, ונוגע בבעיה כאובה: "שחיתות ושוחד", ובמקרה הנוכחי, המסגרת שנבחרה "הבחירות המוניציפאליות בעיר פתח-תקווה" הלוא היא "אם המושבות".

הכל מתחיל בחנן המתמחה במשרדו של עו"ד יוסי כהן, שמעביר מעטפה בעילום שם עם "חומר רגיש" לעיתונאי – תמיר ג'רבי. מה יש באותה מעטפה?

ציטוט עמוד 19: "כחודשיים לפני הבחירות רכש אחד מאילי הנדל"ן בעיר חברה שבבעלות בנו של ראש העיר. הטופס הקטן והתמים חשף סיפור לא קטן ולא תמים. ברכפלד והירש עשו "אקזיט" לבנו של ראש העיר".

תמיר ג'רבי לא ישב על הגדר והחליט לפגוש את דובי צוריאל – ראש עיריית פתח-תקווה, שמאוד רוצה להיבחר לקדנציה נוספת. הפגישה בין שני אלה הותירה "טעם לא טוב" אצל דובי צוריאל, שכמובן החל להילחץ ובמיוחד שזו תקופת טרום בחירות לראשות העירייה.

אז מה קורה בדרך כלל בספר מתח? מעלימים דמות נכון? במקרה הזה העלימו את העיתונאי, ומתחילה חקירה...ומכאן ואילך הקורא מתחיל לרוץ כמו במרתון, אחרי העמודים שעוברים מצד לצד מבלי להרגיש, כשבדרך חולפים על פרקים שלמים, המסופרים על ידי דמויות וזוויות שונות.

כשתמיר ג'רבי לא חוזר הביתה, שירלי (אשתו של תמיר ג'רבי) מתייצבת בתחנת המשטרה. אצל מי? אצל ענת נחמיאס ומודיעה לה שבעלה נעדר... אבל כשהיא חוזרת לביתה, שירלי גם מגלה שפרצו אליהם לדירה. היא לא מצאה בלגן בדירה, אך אותו פורץ נטל מעטפה, שהייתה מונחת בבוקר על שולחן העבודה של תמיר וגם את המחשב והטלפון הניידים...

ענת נחמיאס-סגנית ראש הצח"מ, מחליטה להסתער על התיק הנוכחי, למרות שמפקדיה לא בדיוק תמכו בה. היא האמינה שלא מדובר בהעלמות עקב מריבה משפחתית בין בני הזוג.

הכול קורה דווקא כעת שחייה של ענת, היו אמורים להתנהל על מי מנוחות. היא עזבה את תחנת המשטרה "התל-אביבית הפעילה" לעבר "פתח-תקווה הישנונית", ואף להינשא לבן של ראש העיר פתח-תקווה גיל צוריאל, שהוא עצמו רואה חשבון, ואף לזכות בהעלאה בדרגה. הכול טוב כביכול, אבל לה שעמעם. ענת נחמיאס חיפשה את האקשן שיש בתל-אביב. העלמותו של אותו עיתונאי הופיעה לה במועד ומזרים בעורקיה מעט אדרנלין.

בבד בבד מתגלה גופת גבר בפרדס כשלצידה אקדח... אז מתחיל להיות ברור לה, וגם לנו שלא מדובר על סיפור פשוט כלל וכלל לא. "אם המושבות" לא כל כך "ישנונית" כפי שחבריה בתחנת המשטרה דיווחו לה.

לסיפור הזה מצטרפים זוג מאכרים: הירש וברכפלד ששלטו בפתח-תקווה ועוד לפני שישים שנה, הם חתמו על הסכם ביניהם בלחיצת יד. שתי המשפחות הללו, היו מותיקי העיר פתח-תקווה. הם רכשו אדמות זולות מתושבים ערבים ששמחו למכור אותם. אפילו את התרומות למוסדות חילקו ביניהם. הברכפלדים תרמו לבי"ח בלינסון וההירשים לבי"ח שניידר והשרון. את הפרויקטים הנדלני"ם חילקו ביניהם שווה בשווה, ואפילו את ראשי הערים שיחדו שווה בשווה.

למאכרים הללו הצטרפו דמויות נוספות: היחצנ"ים, אנשי הזרוע, חוקרים, בחורות יפות, מתמודדים נוספים על כסאו של ראש העיר פתח-תקווה, וגם "מזומנים" שעפים מצד לצד ובמילה אחת "שוחד".

בשוחד הראשון מתלבטים וכואבת הבטן... אולי קצת מהססים ולוקחים מה שנותנים, אבל מה קורה בשוחד השני? כבר לא מהססים, מתחילים להתווכח על המחיר... אזי אתם מבינים כבר על מה מדובר?

ליעד שהם נעזר באנשים מקצועיים והדבר ניכר מאוד בכתיבתו... ציטוט מעמוד 172 "דבר ראשון, זכרה היטב, בוחנים את זווית הכניסה והיציאה של הקליע. אדם שמתאבד בירייה ברקה מטה קצת את הראש לכיוון קנה האקדח. במקרה של רצח מצמיד הרוצח את קנה האקדח לראשו של הקורבן, ובכך מטה אותו קצת למטה, ואז הירי מתבצע מלמעלה למטה. כאן הזווית התאימה להתאבדות. עם זאת, ייתכן שהרוצח, אם אכן היה רוצח, היה נמוך מג'רבי". (מהקטע הזה למדתי משהו חדש, ולא שאני מתיימרת להיות חוקרת במשטרה  , אבל זה מעניין).

קל להתחבר לדמות של ענת נחמיאס- החוקרת שמפגינה לאורך כל העלילה אנושיות. קחו בחשבון שלא קל לענת. הסיטואציה שאליה היא נקלעה לא הייתה פשוטה, ועוד יותר, כאשר היא מתחילה לגלות סדקים בביתה שלה...

ציטוט עמודים 206-205: "המחשבות על עתידה דיכאו אותה. המשמעות של פרדה מגילי היא חזרה לבדידות, לרווקות, חזרה- לשוק הבשר, לדייטים הכושלים, לשעון הביולוגי המתקתק, שאמה דאגה להזכיר לה את קיומו מדי יום. האם זה מה שהיא רוצה?".... "אם תישאר עם גילי, היא תהפוך, בסופו של דבר, לאישה שגילי רוצה שתהיה.... אסירה בכלוב של זהב בדיוק כפי שהוא אסיר בכלוב של קירות התחנה האפורים."

ליעד שהם יודע להכניס את הקורא לקצב, כמו רוק'נרול מהיר של שנות השישים... זוכרים? לדעתי ליעד שהם בהחלט סופר, שיודע להוביל את הקורא לפתרון, כמו מורה ריקודים טוב צעד ועוד צעד עד ש...

הסיפור קצבי, מרתק, מותח ומפותל כיאה לספר מתח טוב. הקריאה רציפה, נעימה והחלוקה לפרקים נהדרת. אותי הסוף הפתיע. אני חשבתי קצת אחרת, אבל זה כל הכיף בספר מתח להגיד wow בסוף.

אני יכולה לקוות שהשחיתות והשוחד ייעלמו מהעולם, למרות שאני יודעת שזה לא יקרה ... לצערי זה קורה כל הזמן, ולא תמיד אנחנו יודעים עליהם, וכאשר הם מתגלים לא בטוח שהם מקבלים את הטיפול הראוי.

במשפט אחד: יופי של ספר ומותק של סופר וכן ירבו כאלה! יישר כוח!!!
אזהרה: את הספר הזה אי אפשר להניח מהיד נשאבים אליו... ההוכחה לכך היא שבלעתי אותו ביום אחד!

המלצה רותחת לכל מי שמחפש ספר עכשווי, מתובל במתח עם קצת רומנטיקה ו-ה-פ-ת-ע-ה.
אם תקראו תדעו מה ההפתעה. 
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אם המושבות - ענת נחמיאס #2