בתחילת שנות ה-80 הגעתי בעקבות חבר למרכז הארץ ומצאתי דירת חדר איפה? בפתח תקוה. דירת החדר היתה בבית שהיה מוקף בפרדס ענק עם המון עצי פרי, רק להושיט את היד ולקטוף. השכנים מסביב אנשי הישוב הישן, הצברים הראשונים של פ"ת (היו אז בני 80 ומעלה) גרו בבתים פשוטים וכל בית פרטי כזה היה לו חדר להשכרה. האנשים המדהימים הללו היו עם סיפורים מרתקים על אם המושבות. אני בתחילת שנות ה-20 שלי נלהבת ומאוהבת בהם ובסיפוריהם. לעולם לא אשכח את רבקה, ברוריה, אריה, לאה (שהייתה מאכילה את חתולי הרחוב). אנשים שקיבלו אותי בזרועות פתוחות ובאהבה גדולה.
הספר המקסים הזה פשוט זרק אותי אל השכונה שהיתה אז ואיננה עוד כי היום בנו שם מגדלים ואין זכר לשום פרדס ושום ירוק שהיה שם.
פתח תקוה קרובה לת"א אך שונה ממנה שנות אור. זו עיר עם קצב שונה, אנשים אחרים והסיפור הפעם מולבש על העיר הזו לפני בחירות מוניציפליות ורצח עיתונאי חוקר שחיתות שלטונית שלצערי היא נגע חמור זוחל אט אט והורס כל חלקה טובה...
שני המאכרים הזקנים שכביכול היו בני אצולת המקום שמצד אחד תרמו רבות לפיתוחה של העיר ומצד שני גם פגעו באנשים שהפריעו להם בדרך.. הזכירו לי בדיוק את סיפוריהם של שכניי מאז.. נהניתי מהספר ולו בגלל שהזכיר לי תקופה של 5 שנות מגורים ליד אנשים מדהימים שהיו אנשי אדמה, אנשים פשוטים שבאמת ובתמים היו מבוני הארץ שלנו ולא תמיד הפרוטה היתה מצוייה בכיסם. אנשי עמל שקמו בבוקר לעבודה קשה ובערב ישבו בגינה עם כוס תה וביסקוויטים.
הספר נחמד מאד, סוחף, זורם ומותח עד הסוף המפתיע.
ממליצה

זוכרים כשסקרתי את הספר "עיר מקלט" של ליעד שהם?

בזמנו כתבתי "שאין צ'אנס שבעולם שכאשר ספר של ליעד שהם מגיע לידיי יצבור גרגיר אבק אחד!"... אז שתדעו שגם הפעם זה קרה. הספר הגיע אלי בדואר ישראל וכבר במעלית, בעוד המעלית מטפסת לעבר הקומה בה אני מתגוררת, פתחתי את המעטפה והתחלתי לקרוא את הכריכה... וההמשך ידוע לא?

אני חושבת שאם ליעד שהם יכתוב בעתיד ספר, על איך מכינים כוס תה משקית של ויסוצקי גם אותו אקרא... 

"אם המושבות" הוא ספר קולח, מרתק, ונוגע בבעיה כאובה: "שחיתות ושוחד", ובמקרה הנוכחי, המסגרת שנבחרה "הבחירות המוניציפאליות בעיר פתח-תקווה" הלוא היא "אם המושבות".

הכל מתחיל בחנן המתמחה במשרדו של עו"ד יוסי כהן, שמעביר מעטפה בעילום שם עם "חומר רגיש" לעיתונאי – תמיר ג'רבי. מה יש באותה מעטפה?

ציטוט עמוד 19: "כחודשיים לפני הבחירות רכש אחד מאילי הנדל"ן בעיר חברה שבבעלות בנו של ראש העיר. הטופס הקטן והתמים חשף סיפור לא קטן ולא תמים. ברכפלד והירש עשו "אקזיט" לבנו של ראש העיר".

תמיר ג'רבי לא ישב על הגדר והחליט לפגוש את דובי צוריאל – ראש עיריית פתח-תקווה, שמאוד רוצה להיבחר לקדנציה נוספת. הפגישה בין שני אלה הותירה "טעם לא טוב" אצל דובי צוריאל, שכמובן החל להילחץ ובמיוחד שזו תקופת טרום בחירות לראשות העירייה.

אז מה קורה בדרך כלל בספר מתח? מעלימים דמות נכון? במקרה הזה העלימו את העיתונאי, ומתחילה חקירה...ומכאן ואילך הקורא מתחיל לרוץ כמו במרתון, אחרי העמודים שעוברים מצד לצד מבלי להרגיש, כשבדרך חולפים על פרקים שלמים, המסופרים על ידי דמויות וזוויות שונות.

כשתמיר ג'רבי לא חוזר הביתה, שירלי (אשתו של תמיר ג'רבי) מתייצבת בתחנת המשטרה. אצל מי? אצל ענת נחמיאס ומודיעה לה שבעלה נעדר... אבל כשהיא חוזרת לביתה, שירלי גם מגלה שפרצו אליהם לדירה. היא לא מצאה בלגן בדירה, אך אותו פורץ נטל מעטפה, שהייתה מונחת בבוקר על שולחן העבודה של תמיר וגם את המחשב והטלפון הניידים...

ענת נחמיאס-סגנית ראש הצח"מ, מחליטה להסתער על התיק הנוכחי, למרות שמפקדיה לא בדיוק תמכו בה. היא האמינה שלא מדובר בהעלמות עקב מריבה משפחתית בין בני הזוג.

הכול קורה דווקא כעת שחייה של ענת, היו אמורים להתנהל על מי מנוחות. היא עזבה את תחנת המשטרה "התל-אביבית הפעילה" לעבר "פתח-תקווה הישנונית", ואף להינשא לבן של ראש העיר פתח-תקווה גיל צוריאל, שהוא עצמו רואה חשבון, ואף לזכות בהעלאה בדרגה. הכול טוב כביכול, אבל לה שעמעם. ענת נחמיאס חיפשה את האקשן שיש בתל-אביב. העלמותו של אותו עיתונאי הופיעה לה במועד ומזרים בעורקיה מעט אדרנלין.

בבד בבד מתגלה גופת גבר בפרדס כשלצידה אקדח... אז מתחיל להיות ברור לה, וגם לנו שלא מדובר על סיפור פשוט כלל וכלל לא. "אם המושבות" לא כל כך "ישנונית" כפי שחבריה בתחנת המשטרה דיווחו לה.

לסיפור הזה מצטרפים זוג מאכרים: הירש וברכפלד ששלטו בפתח-תקווה ועוד לפני שישים שנה, הם חתמו על הסכם ביניהם בלחיצת יד. שתי המשפחות הללו, היו מותיקי העיר פתח-תקווה. הם רכשו אדמות זולות מתושבים ערבים ששמחו למכור אותם. אפילו את התרומות למוסדות חילקו ביניהם. הברכפלדים תרמו לבי"ח בלינסון וההירשים לבי"ח שניידר והשרון. את הפרויקטים הנדלני"ם חילקו ביניהם שווה בשווה, ואפילו את ראשי הערים שיחדו שווה בשווה.

למאכרים הללו הצטרפו דמויות נוספות: היחצנ"ים, אנשי הזרוע, חוקרים, בחורות יפות, מתמודדים נוספים על כסאו של ראש העיר פתח-תקווה, וגם "מזומנים" שעפים מצד לצד ובמילה אחת "שוחד".

בשוחד הראשון מתלבטים וכואבת הבטן... אולי קצת מהססים ולוקחים מה שנותנים, אבל מה קורה בשוחד השני? כבר לא מהססים, מתחילים להתווכח על המחיר... אזי אתם מבינים כבר על מה מדובר?

ליעד שהם נעזר באנשים מקצועיים והדבר ניכר מאוד בכתיבתו... ציטוט מעמוד 172 "דבר ראשון, זכרה היטב, בוחנים את זווית הכניסה והיציאה של הקליע. אדם שמתאבד בירייה ברקה מטה קצת את הראש לכיוון קנה האקדח. במקרה של רצח מצמיד הרוצח את קנה האקדח לראשו של הקורבן, ובכך מטה אותו קצת למטה, ואז הירי מתבצע מלמעלה למטה. כאן הזווית התאימה להתאבדות. עם זאת, ייתכן שהרוצח, אם אכן היה רוצח, היה נמוך מג'רבי". (מהקטע הזה למדתי משהו חדש, ולא שאני מתיימרת להיות חוקרת במשטרה  , אבל זה מעניין).

קל להתחבר לדמות של ענת נחמיאס- החוקרת שמפגינה לאורך כל העלילה אנושיות. קחו בחשבון שלא קל לענת. הסיטואציה שאליה היא נקלעה לא הייתה פשוטה, ועוד יותר, כאשר היא מתחילה לגלות סדקים בביתה שלה...

ציטוט עמודים 206-205: "המחשבות על עתידה דיכאו אותה. המשמעות של פרדה מגילי היא חזרה לבדידות, לרווקות, חזרה- לשוק הבשר, לדייטים הכושלים, לשעון הביולוגי המתקתק, שאמה דאגה להזכיר לה את קיומו מדי יום. האם זה מה שהיא רוצה?".... "אם תישאר עם גילי, היא תהפוך, בסופו של דבר, לאישה שגילי רוצה שתהיה.... אסירה בכלוב של זהב בדיוק כפי שהוא אסיר בכלוב של קירות התחנה האפורים."

ליעד שהם יודע להכניס את הקורא לקצב, כמו רוק'נרול מהיר של שנות השישים... זוכרים? לדעתי ליעד שהם בהחלט סופר, שיודע להוביל את הקורא לפתרון, כמו מורה ריקודים טוב צעד ועוד צעד עד ש...

הסיפור קצבי, מרתק, מותח ומפותל כיאה לספר מתח טוב. הקריאה רציפה, נעימה והחלוקה לפרקים נהדרת. אותי הסוף הפתיע. אני חשבתי קצת אחרת, אבל זה כל הכיף בספר מתח להגיד wow בסוף.

אני יכולה לקוות שהשחיתות והשוחד ייעלמו מהעולם, למרות שאני יודעת שזה לא יקרה ... לצערי זה קורה כל הזמן, ולא תמיד אנחנו יודעים עליהם, וכאשר הם מתגלים לא בטוח שהם מקבלים את הטיפול הראוי.

במשפט אחד: יופי של ספר ומותק של סופר וכן ירבו כאלה! יישר כוח!!!
אזהרה: את הספר הזה אי אפשר להניח מהיד נשאבים אליו... ההוכחה לכך היא שבלעתי אותו ביום אחד!

המלצה רותחת לכל מי שמחפש ספר עכשווי, מתובל במתח עם קצת רומנטיקה ו-ה-פ-ת-ע-ה.
אם תקראו תדעו מה ההפתעה. 
לי יניני

ספר מתח, ישראלי. קראתי ספרי מתח טובים שנולדו בארץ הקודש, עלילתם במקומות המוכרים לנו כל כך טוב, שמות הגיבורים: חג'בי, עדו, כליפא ועוד... חלק מהספרים האלה אפילו היו דיי טובים. ובכל זאת, וקשה לי להסביר את זה זה קצת מרגיש מוזר. אולי כי התדמית שיש לי על משטרת ישראל היא מהמפגשים האקראיים והלא מעמיקים שיש לי אתם. אולי בגלל ששלולית שלנו היא כה קטנה, איזה תעלומות כבר מסתתרות בה? אולי הפמיליאריות של כל מה שקורה פה מוריד מהמסתורין. אני יודע שזה קשקוש.
אני יודע שבכל מקום יש מסתורין, פשע, ואפילו כזה שהוא מאורגן. יש אנשים, אז יש חולשות אנושיות...

זה הספר הראשון של ליעד שהם שאני קורא.
פתח תקווה, היא הזירה, ראש העיר שמכהן שם כבר 2 עשורים מסתבך עד מעל הראש, ומכיוון שכולם מכירים את כולם, העסק מורכב.
שוחד, הון שלטון, פשע אפילו רצח... בעצם 2.
שוטרת שעומדת להתחתן,
מנהל קמפיינים חתיך הורס, וחושב שהשמש זורחת מאחוריו...
אלה שמנהלים את אם המושבות מאחורי הקלעים..
וזה שחושב שעכשיו תורו...

הספר ה page turner,
באמת שלא ניתן להניח אותו, כתוב היטב, אין הפתעות גדולות, אבל היה מהנה בדרכו התסריטית...

למרות שהקיץ לא יצאנו לחופשה, זה לא מונע ממני להעביר אותו עם ספרי טיסה, רק בלי המטוס. ולמרות שאחרי הנסיך של אורלי קראוס וכבשה שחורה של רם אורן החלטתי להדיר את עיניי מספרים שעוסקים בפוליטיקה ובחירות, לא יכולתי להתגבר על אהבתי לליעד שוהם ורכשתי את החדש שלו. עניין של הרגל. להגיד שנפלתי מהכורסה זה יהיה טיפה מוגזם, כי הספר הזה ממחזר חומרים שקוראים עליהם בעיתונים ושומעים עליהם בחדשות, אבל עדיין בדרכו היחודית מצליח ליעד שוהם לרתק את הקורא דרך עלילה מפותלת. מצד אחד, זה ספר טוב יותר מעיר מקלט שיצא לפניו, אך מצד שני אכזבה צפויה לכל אלה שאהבו את מספר חסוי, משחק הראיות ומשפט חוזר. עוד מוקדם לקבוע עם ליעד שוהם מאבד את זה, אך כמי שמשווים אותו לג'ון גרישם, נקווה שלא מצפים לנו שורה של כמה ספרים מאכזבים על כל ספר אחד טוב.
ושלוש הערות לסיום:
קודם כל בחירות מוניציפליות זה משעמם
ואז הבחירה בפתח תקוה שהיא עיר משעממת ומיותרת, שגם ככה משמשת כר נוח לפעילות עבריינית
ויותר מהכול שם נוראי לספר ועטיפה מהמכוערות שנתקלתי בהן

עם ליעד שהם אי אפשר לפספס.
את הספר הזה שמעתי באודיו. חיפשתי ספר קצבי ומהיר, שלא צריך להתרכז בשבילו יותר מדי, כי כמה כבר אפשר להתרכז בסיבובים בעגלה עם תינוק בן חודשיים אחרי אינספור לילות ללא שינה?!
לחלוטין סיפק את הסחורה.
אמנם, כמו בכל ספריו, דמויות נאיביות, עידו דולב "החתיך השרמנטי" (קצת מעצבן שהוא משתמש בשם דולב עבור הדמות הזו בכל ספריו), ענת "הפקחית הנבונה" וכו. דמויות נאיביות כמו בכל הספרים שלו אבל היי, הרי זה בדיוק מה שחיפשתי.
אהבתי מאוד גם את הסוף, שבו כל הקצוות נסגרים, וגם אני נשארתי במתח לגבי זהות הרוצח ממש עד לרגע האחרון.
נהדר!

מי הרג את ראש עיריית פתח תקווה?
הסיפור מתרחש בפתח תקווה הישנה והטובה..מעורבים בסיפור ראשי ערים ומשפחות מהאליטה הישנה דבר שגרם לי להרהר ולשאול את כבור "הרב גוגל" מה שלא עזר לי במיוחד:) הסיפור כתוב בצורה מרתקת ומעניינת, מותח.
ספר מעניין אהבתי כדאי לקרוא

גיליתי את הספר החדש של ליעד שהם בהפתעה בדרך לחופשה ואני שמחה שכך קרה.
בניגוד ל"עיר מקלט", שהיה מבחינתי הספר הראשון של שהם שלא נהנתי לקרוא וסבלתי ברובו, "אם המושבות" הוא הספר שהחזיר לי את האמונה בשהם ואת ההנאה מהכתיבה שלו.
ספר מתח קליל וזורם, מהסוג שקוראים בשקיקה ובלי לרצות להניח מהיד.
יש בו הכל מהכל, קצת שחיתות, קצת רומנטיקה, קצת ציניות, ומתח ציוני ונהדר. הספר החדש מזכיר את ספרי המתח הראשונים של שהם והוא מצליח לרתק לכל אורכו.
יש בעלילה מספר דמויות שחבל שנעלמות ולא מקבלות יותר נפח והתייחסות אבל אני מניחה שאם שהם היה עושה כך הספר היה פחות קליל לקורא הממוצע. כהפתעה חביבה לקוראיו הנאמנים, שהם גם ממחזר את דמות השוטרת\חוקרת מסיפרו הקודם, דבר שעשו לפניו ויעשו אחריו, אך בצורה חיננית ודרך אגבית ולא כחלק מסדרת ספרים עתידית.

שורה תחתונה - שמחה לגלות ששהם חזר לעצמו. מומלץ לקריאה כספר טיסה או כספר קליל לשבת קיצית :)

- ספר מתח ישראלי מאוד ומותח מאוד, בקצב מהיר ופרקים קצרים (אלדה ע.)
- מותח מאוד. כנראה לא תלוש מן המציאות, לצערנו. כתוב היטב (עמי ע.)
- קריא (פיצי ב.)

היה לי קשה בהתחלה להיכנס לעלילה ולהבין מה קורה, אבל כשנכנסתי לעלילה נסחפתי עם עלילת השחיתות שכמוה או דומים לה קיימים כמעט בכל הרשויות ספר מתח חמוד בסגנון הכמעט קבוע של הסופר כהרגלו. לצערנו השחיתויומת קיימות במרבית העיריות והמועצות, ככה שהרבה כסף מסתובב בין הרגלים.