ביקורת ספרותית על כשאלוהים היה ארנב מאת שרה וינמן
ספר מעולה

---

סיפרתי לכם פעם על הארנב שלי?
קוראים לו סטיב והביאו לי אותו לפני שנתיים ליום הולדת. בהתחלה הוא היה בצורת כדור לבנבן עם אוזניים שחורות וכתם שחור קטן על הגב, שאוכל חסה או גזר או האוכל היבש שלו והולך לנוח. "כמו בית מלון," כמו שאימא אומרת.
יש בארנבון הזה משהו מרגיע ונעים, במיוחד כשהוא לא בורח כשמלטפים אותו (מה שלא קורה הרבה) או כשהוא בא לקלל את האצבעות שלך.
כולם מתייחסים אליו כאילו הוא דבר מיוחד, כאילו הוא אלוהים קטן של הבית.

כפי שניחשתם, סטיב הוא הסיבה שהתעניינתי בספר מההתחלה. הארנב הגדול שמופיע על הכריכה משכה את עיני מיד ואחרי שהספרנית המליצה עליו בטענה ש"הכתיבה כל כך צעירה", ידעתי שאני חייבת לקחת את הספר.
הספר היה מחולק לשני חלקים: הילדות של אלי עד לגיל התבגרותה בערך וכשאלי כבר בת עשרים ושבע. כמו שכתוב בהקדמה: "אני מחלקת את חיי לשני חלקים. לא ממש "לפני" ו"אחרי", יותר כמו מחזיקי ספרים, שמאגדים יחד שנים רופסות של תהיות ריקות מתוכן... שנים שאני לא משחיתה את זמני בניסיון להיזכר בהם."
הכתיבה שמה בהחלט הייתה צעירה, תמימה ודיי מרעננת. לפעמים היו משפטים קצרים מידי, אבל זה בהחלט נסלח. לאומת זאת, לפעמים הרגשתי שהיא טיפה מגזימה עם התיאורים וזה היה דיי מעצבן. אבל בסך הכל כן, כתיבה מאוד יפה.

בגדול, הסיפור סיפר על החיים ה"דיי" שגרתיים של אלי, אבל לא רק שלה. או רק שלה ושל ג'ו אחיה הגדול, כמו שכתוב בתקציר. הוא סיפר את סיפורם של הרבה אנשים: של האימא והאבא שהיו צריכים להתמודד עם הדיכאון, כל אחד בנושא אחר, של ג'ני פני הפזורה ושל אמה אוהבת ההלוויות, של צ'רלי המסכן, של ארתור המיוחד, של ג'ינג'ר וכמובן של אלוהים.
זה סיפור של צחוק ובכי, סקרנות, געגוע, התחלות חדשות, שנאה, אהבה, פחד.
זה סיפור על החיים.
אומנם החיים שהיו להם לא הכי רגילים, אבל אלו בהחלט חיים שאני יכולה לדמיין שהיו בשנות השבעים-שמונים ובתחילת המילניום. וזה מה שהתכוונתי כשכתבתי "דיי" למעלה. זה לא כמו הספרי ה"אוטופיות" (1984) או כמו הספרים שמספרים על עולם בדיוני לחלוטין (סדרת שבע הממלכות\הירושה) או ספר על עולם על טבעי שמתרחש מתחת לעינינו (הארי פוטר, פרסי ג'קסון, דמדומים, עיר של XXX ועוד...)
וזה מה שעושה את הספר לספר יפהפייה: העובדה שזה ספר דיי פשוט, בלי פנטזיה או מדע בדיוני, אבל עדיין ספר ייחודי.

אבל הספר לא מושלם, ממש לא. יש רגעים שבהם הסופרת לא מסבירה לנו, הקוראים, דברים מסוימים כמו שלא מספרים במדויק את הגיל של אלי או שמבלבלים אותי לגבי איפה היא גרה כי כרגע? אני לא בטוחה איפה היא גרה.
*אזהרת ספוילר*
אני חושבת שלאלי יש סכיזופרניה. כשאחיה קנה לה את אלוהים, הוא דיבר איתה אך כשג'ני באה היא אמרה שהיא לא שומעת מילה בזמן שאלוהים דיבר. בנוסף, מסופר שאחרי המוות שלו היא ראתה את אלוהים כמה פעמים מופיע משום מקום. יש את האפשרות שאלוהים הוא מוטיב כל שהוא שחשבה עליו הסופרת, שמופיע כל פעם שקורה לאלי משהו.
*סוף ספוילר*

לסיכום: ספר ששווה את הזמן שלכם, במיוחד להפסקה מספרטי פנטזיה ומד"ב.

» ביקורות נוספות של sunwing
» ביקורות נוספות על כשאלוהים היה ארנב