ביקורת ספרותית על The City & The City מאת China Mieville
ספר טוב

---

זה מתחיל כפרשיית רצח רגילה. המפקח בורלו מגיע לזירת הפשע ומוצא בה גופת אישה ( אלא מה ) מונח מתחת למזרן רטוב מטל. הוא המספר של הספר והוא מתאר את הסביבה הקודרת של השיכונים מסביב ומתחקר ראשונית את הנערים מעשני הגראס שמצאו את הגופה .הוא ממנה שוטרת להיות סגנייתו וממתין לחוקר מקרי המוות לפני שהוא הופך את הגופה. כולנו היינו בסיפור הזה : אנחנו נכיר את הקורבן לבוריה , במובנים מסויימים נאשים אותה במותה ואז נחזור בנו , נחשוד בכולם , נבטל את החשד , נמצא את הרוצח ונכיר בלש שחייו כנראה מסובכים ואז בשורות האחרונות של הפרק הראשון מרים הבלש את עיניו ומבטו ננעל במבטה של זקנה שחוצה את הכביש.
שניה לאחר מכן הבלש מבין שהיא לא בעיר שלו ולכן הוא לא אמור לראות אותה ושניהם מפנים מבטם במבוכה והוא מפסיק לראות אותה ( unsee ). זו הנקודה ,כמו בעיוות שפתאום מופיע בטלביזיה, שהקורא מבין שהוא לא בלונדון והעלילה היא לא בדיוק מה שחשב.

אני דן בתוכן של העלילה ומי שרוצה לגלות לבד מוזמן לעצור פה ועם זאת ,אני לא ממש עושה פה קילקולון מה שאני מתאר הוא הבסיס של הסיפור.

באשל ( BESZEL) ואול קומה (UL QOMA) הן שתי ערי מדינה באירופה ,איפשהו באזור הונגריה והבלקן,הגובלות זו בזו. אין להן גבול פיזי ובחלקים הן משולבות אחת בשניה– תחשבו רמת גן גבעתיים – אבל לכל עיר יש את המאפיינים , הלבוש והריחות שלה. יש כמובן יריבות בין הערים אבל יש פה משהו גדול מכך : לתושבי הערים אסור להכיר בנוכחות של העיר השניה. לא לראות לא לשמוע ואפילו לא להריח. גם אם זה כלב שרץ מעיר אחת לשניה וגם אם זאת מכונית מעיר אחת שחוסמת את הנתיב והמהדרין קובעים גם שאסור לקלל כאשר נתקלים במקרים כאלו.
החוקים הללו נאכפים בחומרה.
איך זה נעשה? מה קורה עם ילדים? מה קורה עם תיירים? מה קורה למי עובר על החוק? ומי אוכף אותו? לכל אלו תשובות בספר.

השליש הראשון של הספר היה קשה לי. משהו בצורת הכתיבה ואפילו הפונט המרווח היה לא מזמין.
מעבר לכך יש את הרעיון עצמו. מה זאת אומרת לא לראות ( איך מתרגמים UNSEE או UNSENSE) לקח זמן עד שקיבלתי את העולם המוצג בספר.
במאמר של אורי פרויס בהארץ הוא מביא ציטוט שטוען שבקוראן אין גמלים ודווקא זה מצביע על ערביותו, כיוון שזר היה מכניס גמלים כל כמה עמודים כדי להדגיש שמדובר במוסלמים. סופר של ימינו יכתוב שהגיבור משמש בפייסבוק וסמארטפון ולא יטרח לפרט מה אלו, סופר שניסה לנבא את עולמנו לפני 15 שנה היה מוסיף הסבר איך הם עובדים. ( היפריון לדוגמא ). אחד האתגרים שיש לכותבי פנטזיה ומדע בדיוני הוא איך להעביר לקורא את העולם החדש שבראו. רבים מהם בוחרים בצורה הקלה של " בעולם שלנו קורה..." ומפרטים את חוקי המקום , מבחינתי הרבה נקודות זכות ניתנות למספרים שמראים את העולם בו נמצא הגיבור דרך פעולות ודיאלוגים של הגיבור – כי אין סיבה שגיבור שחי בעולם מסויים יסביר לקורא ( בהנחה שהקורא אינו יצור ממקום אחר שנחת בעלילה ) דברים שאמורים להיות מובנים מאליו לאותו אדם. תחשבו שכל דמות ספרותית מאז המאה העשרים היתה מסבירה מה זה חשמל. מי שראה את הפרק הראשון בסדרה 100 יכול לראות דוגמא רעה.

הספר כתוב בצורה שאני אוהב , הוא מספר חקירת רצח דרך עיניים של בלש שגר בעיר באשל וגדל בה ולכן רגיל למצב וכך הקורא נחשף לאט לאט לחוקים של העולם דרך פעולות ופיתולי העלילה ולא על ידי הסבר מפורט.
זה דרש יותר ריכוז בתחילת הקריאה והבנה שלא כל מושג שמופיע אמור להיות מובן אבל לזכות הסופר יאמר שהוא עונה על רוב השאלות שעולות ותוקף את המושגים הלא ברורים מכמה כיוונים עד שהקורא מבין ומקבל את העולם בו הוא נמצא.

הספר הוא סוג של פנטזיה ריאליסטית. העולם בחוץ הוא העולם שלנו, מלחמת העולם השניה התקיימה , יש אינטרנט,יש פלאפונים, יש פליטים וארצות הברית מחרימה את אחת הערים.
אבל הוא גם ספר מתח בסגנון פילם נואר שבו הרקע הוא שחקן בפני עצמו.

די מהר מהרגע שעולה הרעיון של "לראות ולא לראות" עולה השאלה האם יש פה משל ונמשל. האם המספר מדבר אולי עלינו : ישראלים פלסטינאים , יהודים ערבים. התשובה היא כן ולא.
בתחילת הספר מתאר המספר כתובות נאצה נגד ההיבראו – מהמילה עיבריים שכך כונו היהודים שחיו בגטו\רובע היהודי אבל מאז שהחלה הגירה המוסלמית לאירופה הוכל הכינוי גם על המוסלמים שעכשיו חיים ברובע. השנאה הנוצרית לזרים השמים. ולאחר מכן הוא מספר על שני בתי קפה צמודים זה לזה שאחד מהם מגיש אוכל כשר והשני אוכל בכשרות מוסלמית אבל מרחב הישיבה משותף. זו קריצה לעברנו אבל בקטע אחר בספר כאשר המספר מספר שהשתתף בכנס לשיטור בערים מחולקות ( כן כן אני יודע שהיא מאוחדת ) שהתרחש בברלין לפני נפילת החומה וכלל נציגים מירושלים ומבודפשט הוא טוען שזו היתה טעות שנבעה מחוסר הבנה של המצב בבאשל ואול קומה.
גם בביקורות על הספר מוזכר שלא לראות יכול להיות משל על עולמנו בכלל ( כמו השרשרות של שימבורסקה) אבל הסופר מסרב ללכת עד הסוף עם הנמשל ובמקום מביא גרסא שלו לספר מתח.

בפתיחה של הספר מודה הסופר לסופרים שהביאו אותו לספר הזה : רימונד צאנדלר , קפקא,אלפרד קובין , זאן מוריס וברונו שולץ שציטוט מחנויות הקינמון שלו פותח את הספר.

ציינה מייוויל הוא סופר אנגלי מסקרן. הספר הזה ועוד שני ספרים שלו הופיעו ברשימת ההמלצות שלי באתר goodreads. והוא סיקרן אותי. הוא נראה כמו מישהו שלא הייתם רוצים לפגוש בסמטה אפלה , כמו יו נסבו. הוא אוהב להגדיר את ספריו כספרות מוזרה ובשאיפתו לכתוב ספר בכל זאנר. העיר והעיר הוא כאמור בסגנון הבלש האפל. הוא משתייך לקבוצת סופרים שנקראית " מוזר חדש " שמטרתה למשוך את כתיבת הפנטזיה מחיקויים והשפעות של טולקין ( עולם מצוייר על מפה , מלחמת טוב ברע , מסע וכו).
הוא גם פעיל פוליטי וכתב ספר על מרקסיזם.
עד כמה שאני יודע הוא לא תורגם לעיברית אבל בחודש האחרון ספריו באנגלית הופיעו פתאום באחת הרשתות הגדולות. אני בהחלט מתכוון לטעום ממנו שוב.
יש עוד הרבה מה להוסיף אבל דיברתי מספיק .הספר טוב מאוד ,דרך אגב. מומלץ.

מצורף קישור של הסופר מציג את הספר:
https://www.goodreads.com/videos/3583-the-city-the-city-by-china-mieville----border-crime

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על The City & The City