ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 במאי, 2014
ע"י דן סתיו
ע"י דן סתיו
קשה היה לי להכנס לספר הזה "את לא מתה", שהסיבה לשמו מתחוורת לקורא רק בסופו של הספר.... הרי אני, כמו כל אחד מהקוראים, מוזמן למסע לא פשוט אל חייה של הגיבורה הלנה וזנדהל, סופרת , הנאבקת במקביל בשתי חזיתות: התמודדות עם התפוררות נישואיה השניים לגבר בשם מאתס ועם מפרצת (שטף דם מוחי) שעשה שמות לא רק בתפקודיה הפיסיים, אלא גם ביכולות הקוגניטיביות שלה. זו היתה עבורי הפעם הראשונה, לשמחתי כקורא, שאני נחשף לאותו התקף נורא.
הסופרת , קתרין שמידט, כתבה סיפור אוטוביוגרפי למחצה. מדוע למחצה? משום שהיא כמו גיבורת הסיפור הלנה (שגם היא סופרת) חוותה שטף דם במוח. בראיון איתה לדגמאר גריסברג עבור מכון גיתה (2009) היא מדגישה שהחלק הזה של הסיפור והמאבק להחלים, הוא אוטוביוגרפי לחלוטין. גם במהלך הראיון עימה היא מודה כי ההתקף שינה את יכולתה לדלות מילים מהשפה הגרמנית והיא נזקקת, לעיתים, לשיטה אסוציאטיבית להזכר במילים, שבעבר יכלה לדלות מנבכי זכרונה ללא קושי.
השאר, המשפחה מסביב הדמויות השונות הן דמויות פיקטיביות. הסיפור הזה, סיפור חייה של הלנה מתגלה לקורא טיפין טיפין, לא באופן לינארי מסודר, בדיוק כמו קרעי מחשבותיה של הגיבורה. אפשר שהשיטה הזאת אותנטית אבל היא גובה מחיר מהקורא. הרגשתי שאני חייב להתאמץ כדי להבין מהו מהלך חייה של הגיבורה. בעוד בבעלה מקיים מערכת יחסים נוספת עם אישה אחרת, גם הלנה לא טמנה ידה בצלחת....המאהב שלו הוא גבר שרואה עצמו אישה ונאלץ לפרק את מסגרת בשל זהותו המינית....סיפור אהבה, איך להגדיר זאת? מעט לא שיגרתי, אבל לאחר הזכיה של קונצ'יטה וורץ, האוסטרי/ת באירוויזיון יכול להיות שאני פשוט לא מעודכן.....
הסיפור הזה על שני גווניו לא ריתק אותי: סיפור ההחלמה טובע בים של פרטים לא כל כך מעניינים. הסגנון של הסופרת (היא עצמה רואה בהרטה מולר פנומן ונראה שהושפעה ממנה...) הפך עבורי את הקריאה למייגעת (בדומה לקריאה בספרה של מולר שתורגם לעברית). והסיפור השני, לא מצליח להמריא....
מה כן אהבתי? הברקות ביצירת דימויים: "לפחות הבעל מחייך.ככל שהיא מרבה להביט בו כך נראה לה חיוכו מוזר יותר. תלוי בין עצמות הלחיים כמו מלפפון כבוש במלח". כך גם החיוך של האחות: "החיוך שלה נראה כאילו קובע באמצעות חוט דיג, דקיק כקורי עכביש. היא מחפשת את החורים בזוויות הפה שדרכם השחילו לולאה כפולה ומשכו את הקשר מאחורי האזניים".
מה עוד אהבתי? את העטיפה - משמשת כהסבר חזותי נפלא למתחולל בראשה של הגיבורה.
הלנה היא בת 44 . את שנותיה היפות עשתה במזרח גרמניה (בסביבה פחות זוהרת) זו מוזכרת כאופן אגבי במהלך הסיפור. דבר זה הניע חלק מהמבקרים לראות בסיפור הזה אלגוריה למותה של מזרח גרמניה (התקף המפרצת).
הסופרת באותו ראיון לדגמאר גריסברג מבהירה את דעתה: "לא התכוונתי שהמפרצת של הלנה וזנדהל תהיה המקבילה של סופה של הרפובליקה המזרח גרמנית....כי אז ההתאוששות שלה (של מזרח גרמניה) תהיה התעוררות לתוך האהבה, השלום וההרמוניה של האיחוד (של שתי הגרמניות), אלוהים ישמור". האם דעתה הנחרצת של הסופרת הופכת פרשנות זו לחסרת בסיס? תלוי בנקודת ההשקפה של הקורא באשר לשאלה האם לאחר כתיבת הסיפור למחבר יש בלעדיות על "פרשנות אמת" לסיפור.
האם הייתי ממליץ לקרוא את הספר? הסופרת באותו ראיון המליצה לאלה שטרם קראו מספריה להתחיל דווקא מספר זה. אני לא חושב שהספר הנוכחי גורם לי עניין רב למחוק את רשימת הקריאה שלי לטובת ספריה האחרים של שמידט...הוא לא אסון, בפירוש לא...אבל לא בהכרח ספר חובה. שמידט עצמה מציינת כי כתיבת שירה חביבה עליה הרבה יותר...
השורה התחתונה: הוא שייך לסוג ספרים שהייתי מגדיר אותם כ"ספרי אמצע": לא ספר חובה מחד, אך קריאתו אינה בזבוז זמן מוחלט, מאידך.
והדרוג: בהתאם. ספר אמצע.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
רץ
תודה.
|
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת - טובה ומעניינת
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אנקה
אפשר להבין זאת. כששוככים גלי האופוריה ואדי האלכוהול מחגיגות האיחוד מתפוגגים...מוגש החשבון לפרעון והוא מוגש מידי שנה (זאת בנוסף למה שנראה כהשתתפות גרמנית בחילוץ כלכלות כושלות באיחוד האירופי). תודה על שהשכלת אותי לגבי הדמיון בפרגון של שמידט למולר לזה של מרגרט אטווד לאליס מונרו.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
חני (דולמוש)
אכן כך...
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
דן אולי הספר לא משעשע. מפרצת ובגידה באותה נשימה..אך הציטוט בהחלט מבריק גם אם הוא יוצא מהקשרו של השלם.
"תלוי בין עצמות הלחיים כמו מלפפון כבוש במלח".
|
|
|
אנקה
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אם יורשה לי להוסיף לנושא איחוד מערב-מזרח גרמניה, מביקור שם לפני כמה
שנים הבנתי שהמערב גרמנים די מתלוננים על המחיר הכלכלי שהם נאלצו לשלם בגלל התמיכה המסיבית הכלכלית במזרח מדולדל הקופה מהתקופה הקומוניסטית ובאמת, ישנם הבדלים עדיין בין מערב למזרח ברלין ההבדל הבולט ביותר לעין המבקר הוא הבניינים שבמערב העיר הרבה יותר מטופחים ושמורים מאשר במזרחה של העיר היפה.
לדן, השמחה של גברת שמידט בשמחתה של מולר מזכירה לי במקצת את השתתפותה של מרגרט אטווד הקנדית בשמחתה של אליס מונרו בת מולדתה כשזכתה לפני שנתיים בפרס הנחשק :) |
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
חני (דולמוש)
לא, חני, הוא ממש לא משעשע...הציטוטים הללו הם דוגמאות לכיצד הוצאת משפט מהקשרו עלול ליצור רושם מוטעה על השלם....אפשר שכדאי לקרוא את הספר שכמו שYAELHAR כתבה משום ש"(כמעט) שום ספר שנקרא אינו בזבוז זמן", והוא לא מהמעטים שהם כן בזבוז זמן, אבל משעשע הוא לא....
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
היי דן צחקתי מהציטוטים..אם כל הספר כזה משעשע אז יהיה נחמד לקרוא אותו.
למרות שהוא אמצע
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אנקה
תודה על דבריך החמים....אודה ולא אבוש, לא עמדתי על הדמיון בסגנונה של שמידט לזה של מולר עד אשר קראתי את הראיון עם שמידט בו היא מספרת על הערכתה לסגנונה המיוחד והמשפיע של מולר וכיצד שימח אותה יותר שמולר זכתה בפרס נובל מאשר שהיא עצמה זכתה בפרס ספרותי גרמני כלשהו....
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
yaelhar
תודה. הצדק עימך, יש בעיני בכל ספר, יהא שמשמים ככל שיהא, זיק יצירתי, שאותו אני מוקיר. אבל נוכח ההיצע הכמעט אינסופי (בהתחשב בתוחלת החיים המוגבלת שלנו כמסגרת זמן תוחמת) של ספרות טובה ואף יותר מזה, אין לנו אלא לנהוג על פי כללי השוק החופשי ולקרוא פשוט את המיטב...דבר שאינני רואה בו עונש שאין לעמוד בו.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אוקי
תודה על דבריך. אני רואה שאת אכן ממשיכה את האנלוגיה בין הסיפור האישי לבין העלמותה של מזרח גרמניה (בניגוד לדעתה של הסופרת.... אבל זו זכותך) בעניין תהליך האיחוד. זכורני שבמערב גרמניה שררה זחיחות דעת באשר לקשיים העומדים בפני איחוד מלא ואמיתי בין שתי הגרמניות. ובספר עצמו שמידט מזכירה, בצד החיים העלובים במזרח גרמניה, גם את התוצאות העגומות של האיחוד עבור לא מעט מאזרחיה של מזרח גרמניה, אשר לא השכילו להסתגל למה שהגדרת כה יפה כחיוך שנשלח אליהם מאחותם המערבית הזורחת ליום חדש...
|
|
|
אנקה
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אפשר בקלות להתמכר לקריאת הביקורות שלך דן.
אבל אם שמידט מנסה לחקות את מולר בכתיבה או בסגנון אז לא תודה. הרטה מולר אחת בינונית הספיקה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מעניינת לספר שמצטייר לי כמייגע...
אגב אני חושבת ש(כמעט)שום ספר שנקרא אינו בזבוז זמן, אבל אולי צריך עוד משהו כדי לקרוא?
|
|
|
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
ההשוואה בין התפוגגות מזרח גרמניה למפרצת... או.קיי, מעניין... (בשני המקרים נשארו/ים משקעים עמוקים,
וזה במקרים שאין התפוגגות מוחלטת...). הייתי ממשיכה את הקו ואומרת שהחיוך המעוות שראתה החולה אצל בעלה ואצל האחות - יכול להיות משול לחיוך שראתה מזרח גרמניה השוקעת ושנשלח אליה מאחותה המערבית הזורחת ליום חדש, בעת התהליך...
סקירה יפה מאוד. |
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
