ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 14 במאי, 2014
ע"י צילה
ע"י צילה
לא התחברתי לעלילה מתחילת הספר ועד סופו. התחוללה בי מלחמה בין הרציונל לרגש. אשר בסופה הרציונל ניצח.
הסופר פורש את העלילה בין שלושה גיבורים. ארלוזורוב, והרצח מקדיש לו מעט בעלילה. את מירב העלילה מקדיש למעלילה ואהבותיה של מגדה.
הסופר מתאר אותה כאלילה רודפת תהילה, הערצה וקצת מזומנים גם לא יזיק.
מתאר את התאהבותם של מגדה וארלוזורוב ופגישותיהם לאורך הזמן.
העלילה לאורך כל הסיפור נטפה בעיני אי אמינות.
אפשר לקרוא את הספר, אבל ממש לא הכרחי.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
צילה
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
אני מאוד מסכימה איתך. הנושא אינו פשוט וגם טעון רגשית, ולכן מאוד היה לי קשה להתייחס אל מגדה
כיפהפיית הנילוס, הלוכדת גברים ברשתה. יותר קל היה לי להתייחס אליה כאל אלמנה שחורה. מלבד זאת התקיימו אי דיוקים לגבי ההיסטוריה המסופרת.
כגון: ארלוזורוב נפגש עם הנציב העליון פלוני אלמוני (פשוט שכחתי את שמו, אבל זה לא משנה. ברמת העקרון) בשנת 1929. מסתבר שאותו פלוני אלמוני היה הנציב העליון עד שנת 1928, לאחר חיפוש בויקפדיה. ובשנת 1929 מסתבר שבאותו תאריך כביכול ארלוזורב נפגש עמו. הנציב האחר לא שהה בארץ והיה לו מחליף.. היות ואני חלשה בהיסטוריה, הייתי די צמודה בעלילה לויקיפדיה. הן לרענן את זכרוני והן להעשירו מעט. מצאתי עוד אירוע אשר בו היו אי דיוקים בשנה (פשוט לא זוכרת את שמו, אחד מהפרעות כנראה) |
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
כמי שקרא את הספר וכתב עליו ביקורת - אם כי שונה, אני בהחלט מסכים לדבריך, העלילה - בעבר, בדויה והזוייה
באופן שאפשר לראות את הכתיבה גם כנועזת, הבעיה שלי היתה עם העלילה העכשווית שהיא ממש לא אמינה וגם מאוד מבולבלת.
|
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
