אתם מכירים אותה. לרוב היא גבר, לפעמים אשה. יש לה היסטורייה בעייתית - גם ילדות אומללה, גם קשיים רומנטיים. היא מכורה לאלכוהול. יש לה כישרון בלשי ועבר ב FBI. יש לה חתול וגם ידיד נפש שהוא ראש מחלק הרצח, יש לה הורים (מאמצים) אוהבים ומעצבנים, היא סינית ומכורה למתוק. כל פרטי הטריוויה שציינתי על קי סטריט (דוקטור בשבילכם) נועדו ליצור דמות כביכול מקורית של בלשית שונה ומיוחדת. אבל האמת היא שזו דמות דומה להפליא להרבה בלשים אחרים של סופרים אחרים.

לא יודעת מי היה הראשון שתיאר "פרופילאים" - האנשים מיומנים המסוגלים לדלות פרטים אינטימיים על הפושע מפרטים שאף אחד אחר לא מייחס להם חשיבות. אולי זה היה קונן דויל ששרלוק הולמס שלו היה, כנראה, הפרופילאי הראשון. לאחרונה נתקלתי בבעלי המקצוע הנחשק הזה בספרי מתח לא מעטים. בעיקר, כמובן, אותם ספרים המתארים רוצחי המונים.

קי סטריט מתבקשת על ידי ראש מחלק הרצח באטלנטה לייעץ לו בעניין רציחות זוועתיות שארעו בעיר תקופה ארוכה. הרוצח מתעלל בקרבנותיו וקי בעלת סוכנות בלשים פרטית היתה בעברה פרופילאית ב FBI אז יש לה כל הכישורים לייעץ במקרה כזה. בזמן שהיא לומדת את המקרה - ונכנסת כמובן למעורבות רבה - היא ממשיכה לנהל את סוכנות הבלשים שפתחה, ותאורי המקרים עליהם היא עובדת מהווים אתנחתא - לעתים קומית - לזוועות הרציחות.

הספר כתוב טוב, מניע היטב את העלילה וגורם למידה לא מעטה של מתח. כלומר עד לארבעים העמודים האחרונים בו הניסיון של ויליאמס לייצר הפתעה וטוויסט סיפורי מקדיח את התבשיל, המצאת הרוצח לוקה בחוסר סבירות קיצוני, אותו מנסה הסופרת להסביר בעזרת הסברים פסאודו פסיכולוגיים, שרק הופכים את העמודים האחרונים בספר סביר בהחלט לעלובים ומרגיזים. כך שלו הייתי מוותרת על העמודים האלה, הייתי אומרת שהספר טוב. אבל אף אחד לא מוותר על ארבעים עמודים אחרונים בספר (מתח) טוב, גם אני לא ויתרתי. התוצאה - אני זכיתי בתסכול והספר זכה בשלושה כוכבים...

זה ספר מתעתע ,
מלכתחילה יש בו את כל מה שמבטיח הנאה - גבורה עצמאית,חזקה ,חכמה,מקצועית וכנהוג במקומתינו גם אלכוהוליסטית בגמילה עם יצר הרס עצמי ,גרושה , חריגה חברתית, מגדלת חתולה ועם שלל חברים ברמת מוזרות כזאת או אחרת.
ואכן ישבתי לקרוא את הספר במשך רוב השבת .
בתמצית : קי סטריט בת מאומצת להורים דרומיים ,הייתה עדה בגיל חמש לרצח סביה שגדלו אותה בשל חוסר כשירותם של הוריה הביולוגיים (הכנה לספר בו תמצא את הרוצחים?) פרופילאית של האף בי איי שפוטרה בתירוץ של אלכוהוליזם אך כמובן הנסיבות יותר מורכבות,עובדת כבלשית פרטית/מוסרת זימוני בתי משפט/מאתרת נעדרים ונמלטי ערבות , משתכנעת ליעץ לחברה הטוב משכבר ,מפקד מחלק הרצח במשטרת אטלנטה ,בתפישת רוצח סדרתי,הופכת מעורבת ונרדפת באופן אישי עד לתפיסתו.

הספר כתוב היטב התיאורים מפורטים , הן של שיטות עבודה ,הן של זירות הרצח והן של הנופים האורבניים , ניכר כי הסופרת עשתה מחקר מעמיק (על פי הכריכה האחורית היא עיתונאית) ובסה"כ היא יודעת לכתוב,יש הגיון סיפורי ,המתח נבנה בצורה מסודרת ,רמזים מתרימים נוסח אגאטה כריסטי זרועים בסיפור,אבל :
הבעיה היא עם הסיום,
כמו כל כך הרבה ספרים לאחרונה (הממ...מאד וויין) הספר מוצלח למדיי במשך 285 עמודים וכשמגיע לשיא - הפתרון עלוב.


@@@@@@@@@@@@
ספויילרים שימו לב

במהלך הסיפור ניתנו איזה רמז שניים לזהות הרוצח ועדיין נשמרה ההפתעה, אבל להוסיף על כך את דיאן (כשלכולם ברור כבר ששוכבת עם הרוצח) כמשתפת פעולה ברמה של רציחת חברת הילדות שלה ? נו באמת.

למה צריך פתרון כל כך מסובך? למה צריך טוויסט על גבי טוויסט?

למה הקלישאה החבוטה של החבר הכי טוב, ידיד נפש שמגלה את אהבתו שניה ורבע לפני שהרוצח יורה בו?

למה אי אפשר להיות מקורי?
שלל הפלאגיאטים שאי אפשר להתיחס אליהם כרפרנסים של כבוד : לגיבורה קוראים קי (הממ.. קיי סקרפטה? קינסי מילהון? ) החבר הכי טוב שלה הוא שוטר מבוגר ממנה שמקבל את מוזרויותיה ובסוף גם מצהיר על אהבת עולם (הממ... קיי סקרפטה? קינסי מילהון?)
היא בלשית פרטית/מוסרת זימונים / מחזירה פושעים נמלטים (הממ.. קינסי מילהון, סטפני פאלם, סאני רנדל? ) יש לה בעל לשעבר ,אפס ,נצלן איתו היא שוכבת מדי פעם (קינסי, סטפני, סאני?)

את רוב השבת העברתי בקריאת הספר הזה וחבל שכך.נשארתי עם טעם רע .
כי יש פה כישרון ויש כאן פוטנציאל להמשך עם גיבורה חביבה בסה"כ,
נראה כאילו הסופרת לא הצליחה לבחור ופשוט זרקה על הנייר את כל הרעיונות שהיו לה.
לפעמים זה עובד, פה לא כל כך

אני בדרך כלל מעדיפה ספרים רומנטיים היסטוריים מספרי מתח.
עותק הקריאה הגיע לחנות,וחלטתי שזהו אני חייבת לקרוא ספר חדש.
התחלתי לקרוא את הספר,שמסופר מפי בחורה בשם קי סטריט שהיא גרושה אלכוהוליסטית בגמילה,
וחוקרת פרטית,אחרי שפטרו אותה מהאף-בי-אי.
קיי אשר גרה בג'ורגיה,מתגלה רוצח סדרתי בעל סטיה מינית .וחבר טוב שלה במשטרה מבקש את עזרתה
בחקירה ובפענוח אישיות הרוצח המתוחכם.
ספר מתח חכם ,הסופרת כותבת אותו בצורה מקצועית,לא ניתן להניח מהיד.מסוג הספרים ששואב אותך לשחר הבוקר.
נפלא ומומלץ.

קי סטריט , היא בלשית פרטית , מחזיקה במשרד משלה , אותו פתחה לאחר פרישתה מארגון האף-בי-איי , וזאת עקב התמכרותה לטיפה המרה,והפיכתה לאלכוהוליסטית עקב עומס בעבודתה וריבוי מקרי האלימות וההרג בהם פגשה בעבודתה מדי יום . קי , שתחום ההתמחות שלה היה בתחום הפרופילאות הפלילית , היתה כוכב עולה בשמי הארגון , היתה מה שאנחנו נוהגים לקרוא מורעלת . היא אהבה את העבודה שלה , והיא עשתה אותה טוב . ככזאת , לא יכלה קיי לסרב לראוזר , החבר הכי טוב שלה, ומושא אהבתה , לבוא לעזור להם בחקירה שהם מנהלים בתחנת המשטרה המקומית .

רוצח סדרתי מזעזע במקרי הרצח המזוויעים שלו את אטלנטה , ולוקח את צוות החקירה למסע מורט עצבים .

לספר קצב טוב , כמו שצריך להיות לספר מתח . כזה שהולך ונבנה , עוד ועוד .

אבל... ויש כזה . הסוף השאיר טעם קצת מעופש, והרגשתי קצת מרומה לגלות את זהות הרוצח . ולמה? כי הוא לא אחד כזה שקיבל נפח במהלך העלילה , והזרקור לא היה עליו .ולא , לא בגלל שהוא הצליח לטשטש את העקבות , אלא פשוט זה נראה יותר כמו שהסופרת ישבה וחשבה לעצמה: טוב , אז איך נגמור את הספר? יאללה , בואו נפיל את התיק על X ונסגור עניין.

אבל ... ( וזה אבל מס' 2 ) , כמה שהסוף היה מאולץ , הוא לא גרע מההנאה שלי מקריאת הספר. זה בדיוק התאים לי ליומיים החמים והדביקים של הסוף שבוע שהיה . זה היה כמו כוס משקה מרענן וצונן , כזו שאתה שותה בשלוק אחד .

קי סטריט היא בת מאומצת שראתה את סביה וסבתה נרצחים לנגד עיניה בהיותה קטינה. בבכרותה היא פרופיילרית של האף בי איי שהודחה בגין אלכולהיזם מהאף בי איי וכיום היא בלשית באטלנטה.
ארון ראוזר מפקד מחלק הרצח באטלנטה הוא מקורבה של קי, ולעשה מאוהב בה בחשאי.
ניל האקר צעיר וגם חובב חשיש מועסק ע"י קי
כל השלושה חברים גם של צ'רלי בנקאי מצליח בעבר שנדרס ע"י משאית ומסתיר עבר אפל.
ברחבי אטלנטה ישנו רוצח סדרתי שהורג גברים ונשים, שכל קורבנותיו מכניסים לבתיהם ואו למקומות אחרים.
קי וארון יחד עם ניל יוצאים לגלות את זהותו.
הרוצח הולך ומתקרב לקי ומאיים על חייה.
ספר מתח סביר ולא יותר מכך

ספר טוב, קצת שונה מהסגנון המקובל. העלילה קצת יותר איטית, הסיפור מסופר מנקודת מבט נשית, המספרת גם עוסקת בחקירות אחרות במסגרת תפקידה כחוקרת פרטית ומספרת גם עליהן. הסוף היה מפתיע ולא צפוי.
אני נהניתי לקרוא, רק כדאי לציין דבר אחד שהפרטים שם מפורטים מאוד ודיי קשים לקריאה לחלק מהאנשים.