Wow איזה ספר!
התחלתי לקרוא את הספר אחה"צ וסיימתי אותו בלגימה. אי אפשר להניחו מהיד. הוא מרתק ומעניין כאחד.
יצאתי למסע חיים עם אדלה איצקוביץ ויחד איתה צעדתי בנעלי הבית שלי, מהעקבים של ורשה לעבר חולות הים של קרית ים.
כמנהגי גם הפעם קראתי את ההקדשות ודברי הסופרת בתחילת הספר. הקדשה כזו מרגשת מזמן לא קראתי. זו הקדשה שמנגנת על מיתרי הלב ופותחת את שקית הדמעות.
הספר "עקבים בחול" מגלגל בפני הקורא את חייה של אדלה (האימא של צפורה לביא).
הסצנה הראשונה בספר נפתחת ברוח חזקה משתוללת, נוף לבן של שלג, קרררר ... וכפי שנכתב בספר אפילו כלב לא נכנס לחנות, שבו מועסקת נערה בת 15 ומוכרת כובעים.
למרות מזג האוויר והרחובות הריקים מאנשים שספונים בתוך בתיהם, לחנות נכנס גבר עם הופעה אברכית: זקן, פיאות, ומגבעת, במטרה לרכוש מתנה לאחותו לרגל יום הולדתה.
כידוע, לגברים קשה קצת להחליט על רכישת מתנה לנשים, והנערה פונה לעזור לאברך, בקבלת ההחלטה על הכובע המתאים. אדלה לוקחת על עצמה את מלאכת הדיגמון בפני האברך ומתהלכת בחנות בצעדי דוגמנית, כשלראשה היא מודדת מספר כובעים, עד וכאשר יחליט האברך על הכובע הנבחר.
מה קרה לאברך לאחר רכישת הכובע? האם הוא המשיך לבקר בחנות הכובעים ולהיעזר באדלה הזבנית? את התשובה תמצאו בסיפור ולכן תצטרכו לקרוא בעצמכם.
מה שכן אני יכולה לגלות לכם... ציטוט מעמוד 16: "המעשה המשוגע הזה הציל את חיי"...
"עקבים בחול" כורך בתוכו את חייה של אדלה איצקוביץ שמתאהבת בשבתאי. הוא- איש יפה תואר ואמיד והיא לעומת זאת מבית דל אמצעים. היא מבית מסורתי כמעט חילוני והוא יוצא חסידי גור.
הסיפור מחולק לפרקים קצרים כמו שאני אוהבת והכול מנקודת מבטה של הנערה-אישה "אדלה".
אין רצף כרונולוגי בין הפרקים, קצת מזכיר חיבור של חלקי פאזל. לי אישית הזכיר את אימי ז"ל בימיה האחרונים. כמעט באותו אופן סיפרה לי אימי על משפחתה, עד כדי כך שלעיתים הייתה לי הרגשה , כאילו אני זו שיושבת מול אדלה ומאזינה לסיפור חייה.
אני יצאתי עם אדלה למסע הלא קל הזה מורשה עקובת הדם, דרך נישואיה הפיקטיביים, העלייה לארץ, הנישואין לשבתאי, המגורים בחיפה, אובדן יקיריה, המעבר לקרית ים, הלידות, הקשר המשפחתי, היחסים בתוך המשפחה ועוד.
כמו בציור מצליחה ציפי להכניס את הקורא לתוך אותה תקופה. שנות הארבעים בעיר הפועלים, הקשיים, הפרעות, שריפת חנויות היהודים, כשברקע האנטישמיות והאכזריות ההיטלריסטית.
לא היה קל לאדלה בארץ ובואו נסכים שלא פשוט לצעוד עם עקבים בתוך חולות.
אדלה לא עבדה והקדישה את זמנה לעזרה לבעלה בעסקי התיווך. בזמנה הפנוי קראה ולמדה עברית. היא דאגה לילדיה ותמיד קיבלה אותם עם ארוחה חמה. המשפחה זכתה לימים בהירים, כאשר הצליחה להתפרנס בכבוד מעסקי התיווך שאב המשפחה – שבתאי ניהל, ומאידך גיסא היו לה גם לא מעט ימים אפורים - כשהפרוטה לא הייתה מצויה.
מורשה-אחותו של שבתאי וגיסתה של אדלה לא אהבה את הנישואין הללו ורדפה את אחיה בנושא... ציטוט עמוד 62: "לקחת אישה יפה ומפונקת, שלא יודעת לעשות כלום, שיקסה שלא שמרה בחיים שלה על השבת, והבאת אותה לארץ הקודש? השתגעת? כל-כך הרבה בחורות אבא רצה לשדך לך, אך אתה? לא! התאהבת במוכרת הכובעים הענייה הזו, ולקחת אותה משם לארץ. אבא שלך הכין לה נדוניה, ולא אימא שלה. כלום לא היה לה, ועכשיו בתור תודה, היא אפילו לא שומרת שבת".
אהבתי את אדלה ואת שבתאי הערצתי.
אני לא מופתעת שאדלה הייתה כרוכה אחר שבתאי. מי לא יכול להתאהב באדם שאוגר בתוכו כל כך הרבה תכונות חיוביות כמו: יושר, נעים הליכות, טוב לב, חוש הומור, עזרה לזולת, מתן בסתר ועוד.
צפורה לביא מתעכבת על עיניו הכחולות של שבתאי והמבט המרגיע והחודר בכמה קטעים בתוך הספר... אלא הקטעים שהזכירו לי את אבי ז"ל. גם לאבי היו עיניים כחולות, מבט חודר, מרגיע וללא צניעות הוא גם היה איש גבוה ונאה לכל הדעות.
לאדלה ושבתאי היו שלושה ילדים: רם, דבי ובני. דבי ורם היו מאוד מחוברים ואדלה קינאה בידידות הנפלאה הזו. בין אדלה לדבי היה משב צונן, סיבה מספיק טובה שגרמה לאדלה לברר עם עצמה אם היא זו שתרמה לכך. ציטוט עמוד 115: "...ועלה בי הרהור שמא אני לא נהגתי לחבק אותה די, ולא נישקתי אותה די כדי להביא קרבה. שבתאי חיבק ונישק את ילדינו כולם, וכמובן, כמובן אותי, אך אני? האם קימצתי ברגשותיי, או שהסיבה לזרות שיצרתי טמונה בצער הרב שהיה מנת חלקי מאז אבדו לי כל בני ביתי, משפחתי, חבריי ובית ילדותי כולו?..."
הדמעות של אדלה נכנסו לתוך סיר הבישולים ולאדים שעלו מהם, לעומת זאת אצלי הם גלשו על הלחיים.
אנחנו נפגשים עם המתים בחלומותינו, בסיפור חיים של אדלה הקורא שואל: "מה קורה כשיודעים שעוד מעט תפגוש את המתים פנים מול פנים?"
הספר מתאים לא רק לקהל הקוראים המבוגר, והוא נוח מאוד לקריאה. אני אישית מאוד אהבתי את תוספת ההבהרות לתקופות היסטוריות והביטויים באידיש בתחתית העמוד.
העונג היה כולו שלי שזכיתי לקרוא את סיפור חייה של אדלה.
הספר מסתיים בפסח - צירוף מקרים מעניין שאני עצמי קראתי את הספר בפסח.
אל תחמיצו את הסיפור של אדלה שמהעקבים בורשה הגיעה לחולות הים של חיפה.
"עקבים בחול" הוא סיפור משפחתי נוגע ללב וגם החמצה של אלה שנשארו "שם" ולא נותרו בעולם החיים.
ממליצה בחום ובמיוחד כשמדובר בסיפור אמיתי!
לי יניני