הנה הסיבה למה יש כל מיני סיפורים קצרצרים ולמה כדאי להוציא אותם כספרים בפני עצמם, אפילו אם יהיו דקים ולא כמחוברים בספר אחד גדול;

ובכן, כי כל סיפור מגיע לו התבנית של הספר שתהיה רק שלו. אצל צוויג אני רואה את זה, את הכישרון לבסס יכולות של ספר עב כרס, בספר עם עלילה שפרושה על לא הרבה עמודים. עצם העובדה שאני קורא ספר, אפילו קצר, כשהוא עומד בפני עצמו - שם נמצא הכבוד המגיע לו.

(לא שזה באמת משנה, אבל גם כשקוראים ספר שלם שאוסף מלא קצרצרים אחד אחרי השני, משהו באפקט של כל אחד משתפשף קצת.)

בכל אופן, עלילה שכתובה היטב על אהבה לא מוסברת שהפעם מוסברת היטב, וכשם הספר, אהבה שקורית ב"אמוק" ואיתה גם העלילה שרצה מסתובבת וגם נגמרת יפה. כל מה שאני אוהב אצל צוויג.

זהו אחד מהסיפורים המוזרים שנתקלים בהם ואשר בסיום קריאתם מבינים מהי גאונות - יש כאן מהלך אירועים שהיה קשה בעבורי לצפות את אחריתו, דמויות צבעוניות ותוססות על גבי סיפונה של ספינה בדרכה חזרה לאירופה, וכל זה משתלב סביב פרשה תמוהה שכוללת אישה בהיריון לא רצוי, רופא גרמני שהעתיק את מקום מגוריו למזרח הרחוק האקזוטי ומספר עלום שם שמספר את הסיפור זמן רב לאחר שהבלתי נמנע קרה.

הרופא, אומלל שכמותו, אכול שגרתיות, ומשועמם מכניעותן של מעגל הנשים אשר אליו הוא נחשף - פוגש באישה מתנשאת, והיא מצידה מעוררת בו כוחות רדומים. היא לא הייתה קדושה, מי בכלל קדוש? הגברת דורשת הפלה לפני שהדבר יתגלה ויתגלגל לשערוריה ומציעה סכום כסף, אבל הרופא חורג מתחומי התפקיד ומתנהג כמו ילד אשר משתולל בחנות ממתקים - הוא מבולבל ואינו מבין את פשר התנהגותה ואולי אפילו את עצמו, משהו נכנס בו. היא מצידה נמלטת ואז הכל מתחיל להידרדר עוד ועוד וצרות לא מאחרות להגיע...המעשים שהאדם נוקט בהם מדברים לנצח.

הסגנון של צווייג הוא ביזארי, אני לא יודע מה לצפות ממנו כאשר אני קורא בו - אבל הוא בהחלט מרשים אותי.

אמן הסיפור הפסיכולוגי-רגשי עושה זאת שוב. אין הרבה סופרים שמסוגלים להיות מעולים בכתיבת רומן מלא וגם בנובלות. שטפן צוויג הוא אחד מהם.
צוויג לוקח אותנו הפעם אל קולוניה הודית מרוחקת. שני גברים נפגשים על סיפון אוניה החוזרת ממזרח אסיה לאירופה, לאחד סוד כמוס וסיפור מעניין ולשני סבלנות להקשיב.

המספר הוא רופא, יום אחד נכנסת לקליניקה שלו אשה יפהפיה, הוא מסוחרר מיופיה, היא מתנהגת בצורה גסה וחצופה ולאחר שהצליחה להכעיס את הרופא בדיבורה מבקשת ממנו לעשות לה הפלה. הרופא שנפגע רגשית מסרב והאישה הולכת בכעס כשמילות הפרידה שלה מהרופא הם: "אל יעז ללכת אחרי או לחפשני..שלא יתחרט".

הרופא מתחרט ומתחיל במסע רדיפה וחיפוש אחוז אמוק אחר האשה.

מכאן תצטרכו להמשיך לבד.
הסיפור מעניין, כתוב היטב בצורה צוויגית טיפוסית. התרגום מגרמנית של שמעון הלקין אף הוא מצויין.
החסרון היחיד שהוא קצר והעונג נגמר מהר.
79ע"מ של הנאה צרופה.

ספר לא ארוך ,אך מלא בתוך כה רב לדעתי .
המחשבות שחושב אותו רופא אומלל ,הרגשות ,החרטה ,האמת החדה והעובדתית והייסורים ....
הכל ממלא את העמודים במתח מתמשך להגיע לסוף .
אהבתי את הספר עד מאוד

זה סטפן צוויג. יודע איך להעביר לקורא את המאבקים הנפשיים של גיבוריו. בגלל החברה המתירנית שאנו חיים בתוכה קצת קשה להתחבר לסיפור טוטאלי כל כך, אבל אלו היו הזמנים ובזמנים ההם היו נורמות התנהגותיות שונות. אהבתי את הסיפור אבל אני חושבת שמקומו במקבץ סיפורים ולא בספר בודד.היה לי קשה עם התרגום אבל בגלל שהספרון קטן כל כך, אז אפשר להתגבר על הקושי הזה.

אוירת הסיפור לקוחה ממקום אחר, רחוק, שונה מאוד מן ההויה העכשוית. ישנו מתח בין הרצוי למצוי. בין היחס למחויבות כרופא, לבין רגשות בילתי נשלטים של הצפה מינית. הדרמה הולכת ומתגברת עד הסוף הבילתי צפוי. חויה שכדאי לחוות.

מעניין ועצוב