ביקורת ספרותית על עוד יום אחד - מטר סיפורת # מאת מיץ' אלבום
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 16 במרץ, 2014
ע"י זה שאין לנקוב בשמו


קרה לכם פעם שלא הערכתם מספיק משהו ובן לילה איבדתם אותו ורק באותו רגע קלטתם כמה הדבר הזה היה חשוב לכם?
אם כן, אתם לא לבד. כל איש ואיש בעולם, מכיר מצב שבו הוא מאבד משהו שהוא לא העריך מקודם ורק עכשיו הוא מעריך אותו.
וזה לא משנה באיזה מקרה. אפשר לאבד מתנה קטנה שנתנו לך לפני כמה שנים, אפשר לאבד את התמונהבאלבום המשפחתי ואפשר גם לאבד כסף.
אפשר לאבד כל דבר.
וזה כולל את הורינו.

***

צ'רלי (צ'יק) בנטולמד את זה בדרך הקשה.
בעוד שאמו של צ'רלי דאגה לו רבות, חשבה על עתידו והייתה מוכנה לעשות בשבילו הכל- צ'רלי עצמו לא התגאה בה ממש, הוא כל הזמן חשש מזה שהיא תעשה לו פאדיחות, ובקיצור הוא לא ממש העריך אותה. (הוא תירץ שהוא התנהג כך בגלל שהוא היה ילד ועדיין לא הבין מה המשמעות העוצמתית של המילה אמא)
לכן צ'רלי בנטו החליט להקדיש את חייו כלפי רצונותיו של אביו. הוא החליט להיות ילד של אבא.
אבל הכל השתנה ברגע שאביו נטש אותו ונעלם מחייו. הכל השתנה ברגע שבו אמו נפטרה.
לצ'רלי בנטו נמאס מהחיים. הוא רצה למות. רק עכשיו הוא העריך את מה שאיבד.
אז הוא הולך לבית ילדותו, אל הנוסטלגיה הפרטית שלו, ושם הוא שם קץ לחייו. אבל דבר לא מכין אותו לפגישה מרגשת עם אמו שמתה לפני 8 שנים.
אמו מתנהגת כרגיל כאילו לא קורה כלום. צ'רלי מבין שיש רק יום אחד. יום אחד לתקן את כל הטעויות שעשית, יום אחד כדי לבלות בחברת אדם אהוב ויום אחד כדי למות.

בסיפור פשוט, מקסים ונוגע ללב זה שנכתב בידי רב אמן, המסופר ומתנהל בשני רבדים (ברבד אחד מספרים על ההווה ועל המפגש של צ'רלי עם אמו, ובד בבד ברבד השני כאילו כדי לזרוע עלינו מלח על הפצעים- צ'רלי מספר לנו על זכרונותיו מהילדות ועל הרגעים שבהם אמו הגנה עליו ובקטעים שבהם הוא לא הגן עליה), צ'רלי לוקח אותנו למסע מדהים (וקצר מאוד) שיכול לשנה אותכם ולהפוך אתכם לבני אדם חזקים יותר, פקחים יותר, וגם אנשים טובים יותר.
בסיפור זה, למרות שיש בו קטעים שאינם מציאותיים (כמו הקטע שבו אמו שבה לחיים) מבצבץ לו אי שם מוסר השכל חכם מאוד על החיים ועל המציאות שאנו חיים. למרות שהסיפור קצת מופרך ומוזר ברעיון שלו, מיץ' אלבום הגאון מפיח בדמויותיו חיים וגורם להם להיראות אנושיים יותר, ושקל להתחבר אליהם בקלות.
מושלם.

***

ועכשיו נחזור להתחלה: "קרה לכם פעם שלא הערכתם מספיק משהו ובן לילה איבדתם אותו ורק באותו הרגע קלטתם כמה הדבר הזה היה חשוב לכם...?"
אז תחשבו טוב טוב על המשפט הזה, כי קיימים סיכויים גבוהים מאוד שלא תעריכו את הספר הזה מספיק ורק כשתסיימו לקרוא אותו, רק אז תבינו כמה הוא היה בעל ערך.
אבל אז... אז זה כבר יהיה מאוחר מדי.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
כל אדם באמונתו יחיה.
הימן (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מוות היא דבר חשוב. אבל הדרך שבה הוא עושה את זה - היא קיטשית ורגשנית מדי,.
הימן (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מסכים איתך שהתפישה שלו אמריקאית וזה גם חלק מהבעיה - כל הקיטש הרגשני הזה. הבעיה העיקרית שלי עם הסופר הזה, היא הכתיבה הנוסחתית שלו - כל ספר מתמקד באותם דברים פחות או יותר - אובדן, שכול, מוות, ומציג זווית ראייה אחרת. בסך הכול אין לי בעיה עם זה, והתמודדות עם
Mira (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
מסכימה עם זה שאין לנקוב בשמו, הספר מעולה נותן לך פרספקטיבה על דברים חשובים בחיים, ומיץ אלבום כתב ספרים טובים יותר וטובים פחות.
הספר הזה הוא אחד מהם. ישנם "ימי שלישי עם מורי" ו-"אם רק נאמין", וצריך לקחת בחשבון שהתפישה שלו היא אמריקאית. מירה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
יכול להיות. אבל אני עדיין מת על מיץ' אלבום.
הימן (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
יכול להיות שהספר הזה טוב יותר. אבל אני קראתי את "חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן" וזה הספיק לי.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
לא מסכים עם הימן.
וגם לא מסכים איתך. את קראת רק את שומר הזמן ואם להגיד את האמת, הספר הזה הרבה פחות קיטשי והרבה יותר אנושי ומרגש משומר הזמן (למרות ששומר הזמן הוא אחלה ספר)

אבל מה שכן, אני שמח שאהבתם את הביקורת (:
no fear (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
מסכימה עם הימן.
הימן (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
יש לי בעיה עם מיץ' אלבום. יותר מדי מתוקי וקיטשי...





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ