עלילת הספר מבוססת על סיפורו האמיתי של “אדם צור” המספר את השתלשלות החיים מהרגע בו אדם מגלה שאשתו אורנה בוגדת בו.
“מי אמר שאדם יגלה?”
“נו…” אמרתי מבלי להבין למה בדיוק התכוונתי והוספתי “הלוואי שהיה אפשר לעשות פסק זמן מהחיים, לטעום קצת טעמים חדשים, להריח ריחות לא מוכרים, לחוות חוויות שונות, להתרגש, לנשום אוויר אחר ושוב לחזור למוכר.” אמרתי.
אורנה ואדם, הם זוג שנשוי קצת יותר מ-20 שנה. אהבת נעורים.
יש להם נישואים מושלמים. 4 ילדים, בית בעיר יוקרתית, נסיעות לחו”ל ועבודות מבוססות.
או מה שמצטייר כמושלם הוא לא כל כך מושלם.
מעולם לא טעמתי משהו חדש, שונה. למרות שהזוגיות שלנו הייתה ‘מושלמת’ בעיני. חסר לי הריגוש שבהתחלה חדשה, פרח, שוקולד, ‘מה נשמע’ בטון אחר, פחות טכני, בלי ילדים-ביתספר-מטלות-לקחת-להחזיר-לשלם-מסיבת סיום-חיסונים ו-כואב לי. השתוקקתי למשהו נקי, טהור, מריח טוב, משהו אחר, מישהו אחר…
מבחינת אדם הכל היה מושלם וטוב. הוא בעצם ישן בעמידה ולא ראה את מה שהתבשל לו ממש מתחת לאף.
משהו שיום אחד בעט בו בפנים ושינה את כל עולמו.
מה עושים עכשיו? איך ממשיכים מרגע גילוי הבגידה? איך ממשכים לנהל חיי משפחה? איך אפשר לסמוך על בו זוג שבגד? איך מפרקים משפחה? האם מפרקים או נשארים ביחד?
היו הרבה תובנות בספר שהתגלו לאדם בכל התהליך מרגע הגילוי.
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אדם ויש בספר שני פרקים שמסופרים מנקודת מבטה של אורנה.
אני קוראת המון ספרים באנגלית וזהו משהו מאוד פופולרי בספרים האמריקאים ומשהו שאני מאוד מתחברת אליו, אל היכולת לראות את מה שהדמות חושבת ומרגישה ולא מישהו שמספר את הסיפור “מלמעלה”.
הדמות של אדם נורא אנליסטית, הוא מנתח כל דבר, כל סיטואציה אצלו מורכבת מניתוחים של הסיטואציה. היו רגעים בקריאה שרציתי להזריק לו זריקת רגש.
בגידה היא לא דבר לגיטימי אבל לאדם היא רק עשתה טוב בדיעבד. היא העירה אותו מתרדמת ארוכה ו…
טוב, בשביל זה תקראו את הספר כדי לדעת מה.
הספר כתוב מצוין. זורם, כתיבה חלקה.
כשהתחלתי לקרוא את הספר, נשאבתי לתוכו. זהו לא סוג הספרים שאני בדרך כלל קוראת אבל אני תמיד מוכנה לנסות גם ז’אנרים אחרים.
דבר אחד יש לי לציין לגבי הספר- משהו כמו 85% לתוך הספר הסיפור התחיל להימתח לי טיפה וממש הכרחתי את עצמי לסיים אותו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
