עלילת הספר מבוססת על סיפורו האמיתי של “אדם צור” המספר את השתלשלות החיים מהרגע בו אדם מגלה שאשתו אורנה בוגדת בו.

“מי אמר שאדם יגלה?”
“נו…” אמרתי מבלי להבין למה בדיוק התכוונתי והוספתי “הלוואי שהיה אפשר לעשות פסק זמן מהחיים, לטעום קצת טעמים חדשים, להריח ריחות לא מוכרים, לחוות חוויות שונות, להתרגש, לנשום אוויר אחר ושוב לחזור למוכר.” אמרתי.

אורנה ואדם, הם זוג שנשוי קצת יותר מ-20 שנה. אהבת נעורים.
יש להם נישואים מושלמים. 4 ילדים, בית בעיר יוקרתית, נסיעות לחו”ל ועבודות מבוססות.
או מה שמצטייר כמושלם הוא לא כל כך מושלם.
מעולם לא טעמתי משהו חדש, שונה. למרות שהזוגיות שלנו הייתה ‘מושלמת’ בעיני. חסר לי הריגוש שבהתחלה חדשה, פרח, שוקולד, ‘מה נשמע’ בטון אחר, פחות טכני, בלי ילדים-ביתספר-מטלות-לקחת-להחזיר-לשלם-מסיבת סיום-חיסונים ו-כואב לי. השתוקקתי למשהו נקי, טהור, מריח טוב, משהו אחר, מישהו אחר…


מבחינת אדם הכל היה מושלם וטוב. הוא בעצם ישן בעמידה ולא ראה את מה שהתבשל לו ממש מתחת לאף.
משהו שיום אחד בעט בו בפנים ושינה את כל עולמו.
מה עושים עכשיו? איך ממשיכים מרגע גילוי הבגידה? איך ממשכים לנהל חיי משפחה? איך אפשר לסמוך על בו זוג שבגד? איך מפרקים משפחה? האם מפרקים או נשארים ביחד?
היו הרבה תובנות בספר שהתגלו לאדם בכל התהליך מרגע הגילוי.
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אדם ויש בספר שני פרקים שמסופרים מנקודת מבטה של אורנה.
אני קוראת המון ספרים באנגלית וזהו משהו מאוד פופולרי בספרים האמריקאים ומשהו שאני מאוד מתחברת אליו, אל היכולת לראות את מה שהדמות חושבת ומרגישה ולא מישהו שמספר את הסיפור “מלמעלה”.

הדמות של אדם נורא אנליסטית, הוא מנתח כל דבר, כל סיטואציה אצלו מורכבת מניתוחים של הסיטואציה. היו רגעים בקריאה שרציתי להזריק לו זריקת רגש.

בגידה היא לא דבר לגיטימי אבל לאדם היא רק עשתה טוב בדיעבד. היא העירה אותו מתרדמת ארוכה ו…
טוב, בשביל זה תקראו את הספר כדי לדעת מה.

הספר כתוב מצוין. זורם, כתיבה חלקה.
כשהתחלתי לקרוא את הספר, נשאבתי לתוכו. זהו לא סוג הספרים שאני בדרך כלל קוראת אבל אני תמיד מוכנה לנסות גם ז’אנרים אחרים.

דבר אחד יש לי לציין לגבי הספר- משהו כמו 85% לתוך הספר הסיפור התחיל להימתח לי טיפה וממש הכרחתי את עצמי לסיים אותו.

הביקורת מכילה ספויילרים משמעותיים, אז הקריאה היא באחריות הקורא בלבד.

בלעתי את הספר הזה בשקיקה, בין היתר כי הוא כתוב בצורה רהוטה, קולחת, אבל מאידך, הוא עדיין גירסא חד-צדדית.
אדם בעצם מספר את הסיפור ועושה הכל חוץ מלכתוב "אישתי פריג'ידית ובת זונה" (בעצם הוא כן כינה אותה בת זונה).
קצת הפריעה לי העובדה שהוא טורח וחוזר על משפטים מסויימים פעמים כפולות (ולעיתים משולשות) שלא לצורך (הבנו, תתקדם).
היה יכול להיות מאד מעניין אם היה מעין "ספר המשך", כזה שנותן קאמבק ראוי לחד-צדדיות הזאת, הפעם מהצד של אורנה, אולי אפילו מהצד של המעורבים הנוספים, סימה-אסף, עלמה, או אפילו מיקו (הוא עניין אותי במיוחד משום מה, אבל גם את אדם, למרות ה"ריחוף" מעל הדמות, כשזה כל מה שהוא מכיר מהדמות, באובססיביות ולא צלילה לעומק הדמות ששמה מוזכר כל כך הרבה פעמים, והיוותה טריגר די חשוב, אני מצאתי את זה קצת מוזר).
עוד קצת תמוה בעיניי שהסופר מתאר את הנושא של יופי חיצוני כמה שעליו מושתת קשר זוגי. זה נשמע היה לי קצת אינפנטילי שהוא מנסה לשכנע אותי שהמאהבת "חכמה ומוכשרת" כשכל מה שאני קורא זה תיאורים של מראה חיצוני וכמה שהוא "מכור לנשום את השיער שלה" (מוזכר מלאן ת'לפים פעמים) ואפילו לא מציג פעם אחת שיחה מורכבת שמציגה כמה היא חכמה או מוכשרת.
גם פחות אהבתי את סגירת העלילה בצורה כל כך כהה. לא סופר כלום על תגובות הילדים לפרידה (אבל כן תוארה, לפרטי פרטים הזעקת השווא, מוזר...)

מה שכן אהבתי בספר הוא את הספציפיות. את תיאור המקומות בשמם. זה משהו שלא נתקלתי בו הרבה בספרים. כך שאם במקרה אתה עובר במקום מסויים בחיים אתה מרגיש תחושת דה-ז'ה-וו נעימה כזו שנדיר שמקורה בספר. אני חושב שממש עלה כאן הסופר על סטארט-אפ!
מעבר לזה, למרות החד צדדיות, אני חושב שיש כאן תיאור של דמות עגולה מאד, וממש שיקוף של תחושות פנימיות אמיתיות, עד כדי כך שהרגשתי קצת כמו מציצן, מה שאומר שהסופר באמת עשה כאן עבודה מעולה.


לגבי זמינות הספר בחנויות, קצת התאכזבתי לגלות שלא כל כך קל להשיג את הספר ב hard copy. ברשת סטימצקי אמרו לי ש"יש עותקים בודדים של הספר ברשת אבל ננסה להזמין" כך שנאלצתי לקרוא את הספר באייפד. אבל הספר כל כך מוצלח שאני חייב שיהיה לי hard copy בספרייה.