אז ככה...
לא אהבתי את הספר.
אולי זה בגלל שהתרגלתי לספרים עם אהבה קצת יותר מציאותית ולא משהו צפוי כל כך אבל הספר לעומת כל התשבוחות וה"זכה בפרסים רבים בעולם!" האלה הוא פשוט בזבוז של זמן.
הייתי מביאה אותו לילדים בני 11 ומטה בתור ספר אהבה ומחיקת מוחות ראשון והם אולי יהנו ממנו.
כשקראתי את התקציר כל כך התלהבתי כי למחוק מוחות? הל יהה! והשאלתי. ווווואז התחלתי לקרוא וזה היה פשוט ~ספויילר~
"אהה איזה יופי גילית שאת שמאלית ולא ימנית ואסור שהעולם ידע על זה כי אולי שלושה אנשים ראו וכמובן שזכרו בכמה ימים שהם הכירו אותך שאת ימנית אחרי שמחקו לך את המוח וזרקו אותך במקום עם משפחה חדשה שלא מכירה אותך בכלל"
ו"יואו איזה קטעים שמי שהכי חתיך בשכבה התאהב בילדה החדשה והמוזרה עם העיניים היפות"
"אהה כולם רוצים לפגוע בך ילדה חדשה, אפילו מי שמניח לבנים עם מלט רוצה בסופו של דבר לאנוס אותך אז את רצה ליער סבוך כי שמה הכי מוגן והכי הגיוני לרוץ כשמישהו מתחיל לרדוף אחרייך ובדיוקקק כשהוא בא לתפוס אותך הווו המושיע מוצא אותך בתוך רגע אהה איזה מזל"
בקיצור, תחסכו מעצמכם ספר שלא תרצו לסיים אפילו.

פעם ראשונה שאני מסיימת ספר ואני לא מרגישה ריקנות.
מחפשים את אלסקה.. מאיפה להתחיל?, אז.. בגלל שהספריה תיסגר לעשרה ימים בחופש הסכימו לקחת שני ספרים, לקחתי את מחפשים את אלסקה ועוד ספר, את מחפשים את אלסקה כבר התחלתי לקרוא קצת תחת המסגרת של המחויבות אישית כהשתעממתי בהפסקה והתחלתי לקרוא אותו. הוא היה ממש נחמד ונשמע כמו ספר קליל ומעניין אז שמתי סימניה והחזרתי למדף, שבוע אחר כך באתי והודתי לאלוהים שאף אחד לא לקח לי אותו חחחח.
חזרתי הביתה ומיד התחלתי לקרוא ולא חשבתי שאני אשאב לספר כמו שנשאבתי. בואו נגיד שמהרגע שחזרתי הביתה הספר לא נח לי מהיידים עד שסיימתי אותו. יום אחד.
וכמו שכתבתי למעלה, אני לא מרגישה ריקנות. אני מרגישה סוף, סוף סגור שמילא אותי בהרבה מחשבות על חיים, על מוות, על חברות, על הרבה דברים שאני לא חושבת עליהם ביום יום.
מאחורי הספר היה כתוב: "בנות יבכו מהספר הזה ובנים ימצאו אהבה, תשוקה, אובדן וגעגוע בריח הווניל והסיגריות של אלסקה."
עכשיו, אני לא רוצה לכתוב פה ספויילרים כי הייתי רוצה שגם אנשים שעוד לא קראו את הספר וחושבים על לקרוא אותו יקראו את מה שאני כותבת פה ואני כבר אומרת לכם. אל תחשבו על זה, אל תשקלו, פשוט תקחו אותו.
הספר הזה גרם לי הרבה פעמים לצחוק בקול רם מה שלא קורה הרבה, בדר"כ זה סתם גיחוחים אבל כאן זה הרגיש לי שונה, הבדיחות האלה פשוט אפיינו את הדמויות שזה הרגיש לי משהו כמו "חחחחחחחחח קלאסיק טאקומי" (אחת מהדמויות בספר) הרגשתי חיבור עם כל אחת מהדמויות האלה גם אם זה משהו ממש קטן או דעה שהתחברתי אליה.
אחד מדברים שאני חווה כשאני מסיימת ספר טוב זה בוק האנגאובר שזה בעצם כמו האנגאובר רק במקום אלכוהול זה מחשבות על הספר ואי יכולת להתאושש מהאווירה והדמויות בספר.
ג'ון גרין נותן לקוראים הזדמנות להכיר את הדמויות ולהכיר בהחלטות שלהן בהתחרטויות שלהן ובהשלכות של המעשים שלהן, הרבה דברים שהייתי סקרנית לגביהם בכל מה שקשור להתבגרות שבחיים לא הייתי מגלה לבד גיליתי בספר.
מיילס האטלר אהב מאוד לקרוא ביוגרפיות ואהב לשנן מילים אחרונות של אנשים מפורסמים, וזה עורר אצלי רצון לנסות גם.
אז פעם הבאה שאני אהיה בספריה אני אקח לי ביוגרפיה (:

דייברג'נט..
הספר הזה פשוט ריסק אותי.
כשבאתי לספריה חיפשתי מפוצלים אבל הכל היה מושאל אז הלכתי לספריה הלועזית, חשבתי לעצמי מה יש לי להפסיד?
ולקחתי דייברג'נט. בהתחלה היה לי קצת קשה להיכנס לעולם חדש עם היגיון משלו ומצאתי את עצמי יושבת עם גוגל טרנסלייט המון אבל באיזשהי נקודה כבר קלטתי את המחוזות שם את השמות של הדמויות ושל המושגים ואני פשוט נדהמתי.
כל פעם שאני קוראת ספר אני חושבת לעצמי איך לעזאזל הסופר יכול לחשוב על עולם שלם עם מושגים ומאפיינים כל כך מסובכים.
העולם של ביאטריס הוא עולם מרתק שמתחיל במחוז שבו היא נולדה, אבנגיישן.
כשהתחלתי את הספר לא הבנתי כלום. מה זה העולם המוזר הזה? מה זה החילוק הזה של הפאקשנס מה לעזאזל הולך פה? אבל מהר מאוד אני מצאתי את עצמי שקועה לתוך תוכו של הספר לומדת להכיר את אישיותה של ביאטריס והסובבים אותה.
~זהירות ספויילר ספויילר ספויילר~
אני חייבת להגיד שבכמה חלקים הספר היה קצת צפוי..
בחלק שאמא שלה התגלתה כדאונטלס (הפאקשן של האמיצים) זה היה די צפוי ובחלק כשפור היה בעצם טוביאס מהמחוז שהיא באה ממנו, דיי ראיתי את זה בא אבל לא היה לי אכפת מכל זה. הספר מדהים!
החילוק הזה של העולם גרם לי לחשוב קצת על החברה שלנו ועל זה שגם היא די מחולקת ככה רק בשקט. לא באופן רשמי.
כל אחד בינו לבין עצמו רואה את האנשים ומחלק אותם לפלגים האלה, ואנחנו כמו ג'נין ואריק וכל מנהיג של פאקשן שלם שיש בתוכנו ואנחנו בוחרים את האנשים שהם כמונו להיות קרובים אלינו מה שבעצם לגיטימי מאוד אבל אז באים בדייברג'נטס.
שהם גם וגם וגם ולא יודעת ואני עוד לא מצליחה להתאושש מהספר הזה ולסדר את הדעה שלי עליו.
וואו זה פשוט לא ניתן לתאור איך שקורא יכול להתחבר לדמות בספר.
עוד דבר שרציתי לכתוב עליו זה הסוף של הספר. ורוניקה רות' הצליחה לבלבל אותי לגמרי לגבי הסוף הזה.
יש סופים מרסקים, יש סופים מספקים ויש סופים פתוחים שלא ברורים בכלל.
אבל הסוף של הספר הזה.. הוא.. הכל.
מצד אחד את ההתוודות של טוביאס כלפי טריס על האהבה שלו ומצד שני יש את ההארד דיסק הזה וכל המלחמה בעצם. מה קרה איתה מה עם החיים שלה ושל טוביאס ושל כיילב מה הולך להיות??
הסוף הזה עשה לי חשק לרוץ לספריה לחלק השני!

ספר מאוד חמוד (:
היה מרענן לקרוא משהו פשוט בניגוד למה שאני רגילה בדר''כ

הארי פוטר ♥♥♥♥♥♥♥♥
אני חושבת שכל מילה מיותרת לגבי סדרת הספרים של הארי פוטר. מדהים מרתק מעניין מסקרן מרגש מטלטל מקסים בין הספרים האהובים עלי ביותר! (:

כשראיתי את הספר מאוד התלהבתי מהכריכה והתקציר וקניתי אותו.
חזרתי הביתה וישר התחלתי לקרוא!
ההתחלה הייתה מרתקת והספר היה מאוד מעניין אבל היה לי מאוד קשה לעקוב אחרי המעברים בין הדמויות.
הייתה דמות אחת שמאוד אהבתי שברגע שהיא נהרגה ירד לי כל החשק מהספר ובאיזשהי נקודה פשוט הפסקתי לקרוא..
אני מקווה מתישהו לקרוא אותו שוב והפעם לסיים אותו.
הייתי ממליצה למי שיש זמן כי אני קראתי בתקופה של המבחנים ולא תמיד היה לי זמן ואז פשוט שכחתי ממנו.

אני זוכרת שהתחלתי לראות את הסדרה ואיזה יום אחד אני מטיילת בקניון פתאום אני רואה את הספר, מהר שאלתי את המוכרת אם זה על הסדרה והיא ענתה שכן, מהרגע הזה התחננתי לאמא שתקנה לי והיא קנתה. (:
הספר קצת הפחיד אותי כי הוא היה דיי גדול אבל אמרתי לעצמי שאני אקרא אותו.
אני זוכרת שכל כך אהבתי אותו וזה היה הנושא היחידי שהייתי מדברת עליו! וכשסיימתי אותו, דפדפתי בין הדפים וקראתי קטעים ממנו והתלהבתי חחחח.

הספר המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה הוא משהו שעוד לא יצא לי לקרוא אף פעם.
לקרוא ספר מזווית העין של ילד אוטיסטי זה דבר שבחיים לא קראתי.
הספר ריגש אותי וסקרן אותי ומאוד נהנתי ממנו, לראות ילד כמו כריסטופר שרואה את העולם בצורה כל כך שונה מכל בן אדם אחר זה באמת משהו מיוחד. כריסטופר הוא ילד סקרן מרגש וחכם בצורה לא רגילה.
קראתי רק את המהדורה לנוער אבל אני רוצה לקרוא גם את של המבוגרים ואני בטוחה שאני לא אתאכזב.
ממליצה מאוד (:

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל,
אבל אני יכולה להגיד בביטחון שזהו הספר מתח הכי טוב שקראתי עד היום!
כבר יצא לי לקרוא את המהפנט של לארס קפלר וכשראיתי את משחק זיכרון בספריה ישר לקחתי אותו ולא התאכזבתי!
הספר החזיק אותי מהשורשים של השערות הוא טלטל אותי ואני לא יכולתי לנשום ואוו וואו וואו באמת.
אני אוהבת ספרי מתח שעושים לי כאבי בטן מרוב מתח וזה הספר!
הספר מההתחלה היה מענייו ועד שלא סיימתי אותו הוא לא ירד לי מהיידים.
כל מי שאוהב מתח חייב לקרוא אותו!