ביקורת ספרותית על הנערה מהדואר - סדרה לספרות יפה # מאת סטפן (שטפן) צווייג

---

כשקראתי את הספר,התנגנה בראשי המנגינה הקליטה של להקת ״אבבא״ money money money,must be funny,in a rich man's world
ובאמת,לא לכולנו יש את החלום הזה,להיות עשירים,לחיות בוילה,לא לעבוד לרגע ורק לבלות ולטוס לחו״ל כל הזמן?
גם אני תמיד חלמתי להיכנס לצומת ספרים,מאחוריי משרת חביב עם טוקסידו שעונה לשם אנגלי ועם נימוסים בריטיים,ואני מצביע ואומר ״את זה,את זה,את זה,את כל הטרילוגיה הזאתי,את הזוג הזה,את כל המדף הזה״ בעוד כל עובדי החנות מכרכרים מסביבי.
אח,העושר.
אבל אז אני מתפכח,ומבין שלא רק שזה בזבוז לקנות כל כך הרבה חיים,אלא שמותרות כאלו שמורות לעשירים במיוחד.ואנו זעירי הבורגנים נידונו לחיות בשגרה,שנשברת מדי פעם במסעדה או בטיול בחו״ל.

כריסטינה,הנערה מהדואר,חיה חיים עלובים אך מרוצים.הבורות היא אכן ברכה במקרה הזה.כריסטינה חיה לה בכפר אוסטרי,בבית עלוב עם אמה החולה.לעבוד משבע עד שתיים עשרה,משתיים עד שש.חיים בורגניים ופשוטים.היא לא ידעה שיש מעבר לזה,שבחיים צפונים כל כך הרבה תענוגות,ששמורים רק לעשירים.ואז יום אחד מקבלת אמה הזמנה מאחותה,כריסטינה מוזמנת לשוויץ לדודה ולדודתה.וכמו בסיפור סינדרלה,לכלוכית שלנו משתנה ועוטה על עצמה שמלות חדשות.פתאום החיים מחייכים לכריסטינה,האפרוריות של עורה מתחלפת והיא הופכת לבורקת ולזוהרת.פתאום היא זוכה לנסוע במכונית,אנשים רוצים בה ובחברתה,אפילו מחזרים אחריה!
אבל כמו בסינדרלה כשהשעון מצלצל חצות,כריסטינה נחשפת במערומיה.הענייה שהולבשה בבגדי עשירים התגלתה,ולא יאה לחברה הגבוהה להיות איתה,עכשיו שידוע שהיא סתם ענייה.וכך אומר לנו צוויג במילותיו של שייקספיר-לא כל הזהב נוצץ הוא.החברה הגבוהה היא בכלל מכוערת ורדודה.העיסוק בכסף הוא חומרני ומושחת.כריסטינה חשבה שהבגדים עושים את האדם,שאם היא תלבש שמלות יפות ואיפור העולם יחייך אליה,אבל היא שכחה שהחברה הגבוהה היא רדודה ושטחית.
כריסטינה מסולקת בבוז על ידי דודה ודודתה,פתאום כל מחזריה נעלמו,חבריה מתנכרים לה.אך מי שטעם פעם מהחיים הטובים,לא יכול לחזור לחיות באפרוריות הבורגנות.היא הופכת למרירה,כריסטינה שלנו.אמה מתה,אבל זה בכלל לא מעניין אותה.רק כבודה,החיים שהיו ואינם עוד מעניינים אותה.היא לא יכולה לעבוד עוד כסייעת דואר,היא הופכת למרירה ולכעוסה,הלבביות מתחלפת בתוקפנות ובזעם.
וביום אחד שהיא מבקרת את אחותה בוינה,היא פוגשת בפרדיננד.גם הוא,כמוה,מבין את העוול שנעשה לה ולו ולשאר אזרחי הרפובליקה המהוללת.קשר אהבה נרקם ביניהם,אך זאת אהבה בספק,יותר מן הפשרה מאשר מן התשוקה.בשלב מסוים הם מבינים שהם לא יכולים להמשיך ככה,כמו עלובים לעבור ממקום למקום,מסתובבים ברחובות כחפץ בלי בעלים.פרדיננד מציע שיתאבדו,וכריסטינה מסכימה.לפחות הזכות לחיות עוד בבעלותם.את זה לא יקחו מהם.אך ברגע קצר פרדיננד רואה את כמות הכסף שעוברת תחת ידיה של כריסטינה,ועולה במוחו המחשבה שיגנבו את הכסף ויפתחו בחיים חדשים.אשאיר לכם לגלות מה הם החליטו...

הביקורת של צוויג על החברה נאמרת לעתים במרומז,לעתים בצורה בוטה.לפעמים צוויג עצמו מדבר מדמויותיו,שמבקרות בצורה כמעט תוקפנית את החברה,ששולחת אנשים לשדה הקרב אך לא טורחת לספר להם על מה הם נלחמים,שמבקשת מהם להצטרף למאמץ המלחמתי אבל לא מתגמלת אותם.המכונה האכזרית הקרויה מדינה לא טורחת להתעסק באזרחיה,האזרחים בשביל המדינה ולא המדינה למען האזרחים.

מוזר שהרבה סופרים בתקוםתו של צוויג עסקו בנושאים האלו,למשל ג׳ון דוס פסוס וסקוט פיצ׳גרלד.עצוב שרובם בחרו להתאבד..

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על הנערה מהדואר - סדרה לספרות יפה #