יש בה משהו אפל.
בספרד.
הערה בטאבו, לכולם ובעיקר לכולן:
הממתק המקולקל שנקרא ברצלונה זה לא ספרד.
זה שהייתן בדיל של יומיים וחצי בלה-ראמבלה ובקאזה דה באטיו אומר שהכרתן את ספרד
כמו שיומיים וחצי בלילי רוז ובבראסרי עוזרים להכיר את ישראל.
כדי להכיר את ספרד צריך לעשות מה שעשיתי באוקטובר 1995
ולצאת למסע בן כמה שבועות ממדריד דרומה, אל למאנשה, ארצו של דון קיחוטה והלאה, להעמיק
אל הערים המוסלמיות שעדיין מצליחות להעביר את פלאי ותפארת העבר - קורדובה, גרנדה, סביליה, אל
המסגדים שהפכו לכנסיות, אל גדות הנהר הגדול, או בערבית ואדי אל-כביר שהשתבש בספרדית בתור
גוואדלקוויר.
הייתי אז חודש אחרי תום התואר הראשון במזרחנות וכל מה שסיפרה פרופסור חנה טרגן המופלאה על אמנות
האסלאם היה חי ובועט וקם למול עיני בכל עיר ערבית שכזו. בין צריחי מסגדים נשכחים וערבסקות מופלאות
סיירתי הלום יין ובלילות עשיתי במרתפים מיוזעים ודחוסים מה שעושים עם רקדניות פלמנקו שראו כבר הכל.
ובכל פינה שם ניתן היה לחוש, שיש שם משהו אפל בארץ הזו.
משהו שבגללו האנשים הטובים הללו יכולים להפוך לרוצחים מטורפים ומוטרפים, כפי שעשו בין 1936-1940. שהם יכולים
להמיר את התשוקה האדירה לסייסטה מנוונת וכדורגל מסעיר בתשוקת הרצח חסרת המעצורים שעדיין באה לביטוי באותן קורידות
שעל אחת מהן סיפרתי לכם לפני כמה אמשים מעל דפים אלו.
ועל המשהו האפל הזה, מספר הספר הזה.
יש כאן בעיה מובנית - הסיפור מצויין, המספר מחורבן, כך שהתוצאה אינה כפי שיכולה הייתה להיות ועדיין
כדאי לקרוא את הספר הזה.
וכן, כדאי ליסוע לשם.
לספרד.
הערה בטאבו, לכולם ובעיקר לכולן:
הממתק המקולקל שנקרא ברצלונה זה לא ספרד.
















