ביקורת ספרותית על פראני וזואי (הוצאה מחודשת) מאת ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 בנובמבר, 2013
ע"י zooey glass


כתמיד, כשיש יותר מדי מה להגיד - אוותר על הסיכוי לתפוס את כולם. וכתמיד שאני נכשל מראש אני נוטה לפתוח בסיכום: בשביל הסיכוי שאקלע אל ספרים כמו 'פראני וזואי' למדתי לקרוא.
ועכשיו אחזור אל ראשית ההתחלה: את התפסן בשדה השיפון קראתי בסוף התיכון אחרי שהבנתי שאין סיכוי שיכריחו אותנו לקרוא אותו לבגרות. לא אהבתי את הספר. כלומר, אהבתי, אבל לא נטרפתי. לא עלה בידי חשק לרצוח את כל המזויפים ולא הזדהיתי עם הולדן, המתבגר המיוסר. אבל הכתיבה הסלינג'רית סיקרנה אותי וכעבור שנה שנתיים שמתי את ידי על '9 סיפורים'. כאן פגשתי לראשונה בבני משפחת גלאס. הסיפור הפותח של הקובץ 'יום מושלם לדגי בננה' מתאר את החופשה של סימור עם אשתו. הכתיבה הזאת, המכשפת, מלאה בסקס-אפיל ובהומור של מובסים. סופו של הסיפור הדהים אותי אבל עדיין לא נטרפתי, ובשביל להיטרף אני קורא ספרים. בהמשך הופיע הסיפור 'לאזמה באהבה ובסיאוב', ופה כבר מצאתי לי בית. הסיפורים המשיכו ועם העמוד הסלינג'רי האחרון רציתי לבכות מצער. ומקץ עוד כמה שנים חזרתי הביתה.

משפחת גלאס הניו-יורקית מנתה במקור שבעה אחים ושתי אחיות, אבל בשנת 1955, שנת ההווה של הספר, סימור האח הבכור מת כבר מזה שבע שנים, ואחד מהתאומים מת במלחמת העולם השנייה. פראני היא האחות הקטנה, סטודנטית בת עשרים. אנו פוגשים אותה בסיפור הראשון הנושא את שמה, כשהיא נפגשת עם ליין, החבר שלה, ויושבת אתו במסעדה, מדברת ומקשיבה ומתמוטטת לבסוף כשהזיוף קשה מנשוא. מיד לאחר מכן מגיעה הנובלה 'זואי', ונפתחת בדיאלוג בין זואי, האח הקטן שגדול מפראני בחמש שנים, היפה היחיד מבין כל האחים, שחקן טלוויזיה נפוח, לבין אמו בסי, שחקנית עבר ואמא לחוצה למופת. השיחה מתנהלת בחדר האמבטיה. זואי מתרחץ ואמו מוטרדת ומעשנת מעל האסלה הסגורה. הדיאלוג עשוי לעילא ולעילא, הקריאה מענגת. והנה אנו מתבשרים שפראני שלנו ממוטטת על ספת הסלון. הסיפור ימשיך כשזואי ינסה להוציא את פראני מהדיכאון. עלילה יותר מזה - אין. לפחות לא קונבנציונלית. ולרגע גם לא ניסיתי לחפש, לפעמים העלילה היא רק תירוץ.

מי הם בעצם בני משפחת גלאס?
בילדותם הופיעו שבעת אחים, כל אחד בתורו, בתוכנית רדיו לילדי פלא חכמים, בה מאזינים בוגרים ומבודרים ניסו להתקיל אותם בשאלות טריוויה קשות. מיותר לציין, אם כן, שבבגרותם הם הפכו לחבורה של חכמולוגים שמרוב ידע ואינטליגנציה לא מצאו את מקומם בעולם. זואי ופראני, וכנראה שגם סימור האח המבריק והחכם מכולם, הפכו, בלשונו של זואי, לשתי מפלצות שסובלות מאותה מחלה, מקושי להסתגל לאופנות ההתנהגות של העולם, להיות אזרחים מבריקים וסטודנטים מנופחים מן השורה. שניהם נחרדים מול הזיוף, אותו זיוף שהולדן קולפילד שנא כל כך ואותו זיוף שרצח את ג'ון לנון. אבל נדמה שאם הרוצח של ג'ון לנון היה מתמקד דווקא בפראני וזואי לא היה בוחר ברצח כדי להתמודד עם הזיוף אלא בחיבוק גדול. זה, בכל אופן, הדבר שאני רציתי לעשות בסיום הקריאה. הרבה זמן לא קראתי סיום עם כל כך הרבה אהבה.

ולסיום, מילה על התרגום - מושלם.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-2 חודשים)
ביקורת יפהפיה. ממש לא התכוונתי לקרוא אותו, אבל בעקבות המשפט השני שלך אקרא.
zooey glass (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
הרי זה רגע נפלא! זוכר אותו כמעט בעל פה.
מסכים לחלוטין באשר לתפסן מול פראני וזואי. מזעזע אותי שהמבקרים של אותה תקופה ירדו על סלינג'ר בגלל שהוא כתב רק על משפחה אחת במקום לבקש עוד ועוד ממנה. פוצים.
איקי טרבולסקי (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
הרגע שפראני מניחה את שפורפרת הטלפון לאחר האזנה לצליל הניתוק, הוא מושלם פשוט.
גילוי הסוד הידוע שבכל רגע יש קסם משלו, וכל חוויה היא מיסטית ורבת ערך בהינתן הלך הרוח הנכון.

אחד הספרים האהובים עלי, ןאנדרייטד רציני. שלא ברור בכלל איך הילתו נבלעה בבינוניות של התפסן בשדה השיפון. כיף למצוא עוד מעריץ.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ