ביקורת ספרותית על מוקש קטלני - ג'ק ריצ'ר #03 מאת לי צ'יילד
ספר טוב

---

"לריצ'ר לא היה נסיון גדול בנחמדות. זאת היתה תכונה טובה, שתמיד התנהלה במקביל לחייו." (עמוד 374)

"מוקש קטלני" הוא הספר השלישי בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד, המנהל חיי נווד, בלי התקשרויות ומחויבויות וללא עבודה קבועה, אשר מתקיים מן הפנסיה הצבאית שלו. הוא איש פעולה ובשעת הצורך אף איש אגרוף, שאינו חושש לקחת את החוק לידיו ולהגן על החלשים והחפים מפשע. בספר זה מתברר לריצ'ר, המתפרנס מחפירת בריכות בקי-ווסט ומחלטר כשומר במועדון חשפנות, כי קוסטלו, בלש פרטי כבן שישים, מנסה לעלות על עקבותיו לאחר שנשכר למשימה בידי הגברת ג'ייקובס. כשמתגלה גופתו של קוסטלו כשהיא מעונה ומרוטשת, מבין ריצ'ר כי עליו לרדת לשורש העניין. במקביל בניו-יורק מסתבך סטון, מנכ"ל חברה בורסאית בחובות למלווה בריבית קצוצה בשם "הוק" הובי, הפועל ממשרד שבלב מרכז העסקים הכלכלי וול-סטריט (הספר נכתב לפני 11.09.2001 ועל-כן לא מפתיע שהמשרד ממוקם במגדלי מרכז הסחר העולמי). הובי, הנושא על גופו את צלקות פציעה קשה שספג במלחמת וייטנאם, הינו אדם אכזר וסאדיסטי אשר לא ייבחל בדבר במטרה להשתלט על נכסיו של סטון. האמצעי המועדף עליו סחיטה ואיומים לפגוע במרילין, אשתו של סטון. כשריצ'ר מגלה מיהי גברת ג'ייקובס הוא לוקח על עצמו לסיים את חקירת הונאה אכזרית, ששורשיה טמונים עמוק בעבר, בה החל מפקדו הנערץ וחברו הטוב, בטרם מת ממחלת לב, ולגלות מה על בגורל בנם של זוג קשישים, נער כל-אמריקני שהיה לטייס מסוקים עטור צל"שים, הנעדר זה עשרים וחמש שנים, מאז התרסק מסוקו במשימה מסווגת במלחמת וייטנאם. שמו של הטייס ויקטור "הוק" הובי. ריצ'ר מוצא עצמו בקרב כנגד יריב מרושע ושקול, כשעל הכף נמצאים לא רק חייו אלא גם האישה היחידה שאהב.

גיבור הסדרה הוא ג'ק ריצ'ר, רב-סרן בדימוס בצבא ארצות הברית, אשר שירת כחוקר במשטרה הצבאית. ריצ'ר, גבר גבוה, גדל גוף וחזק, בעל ראייה חדה וזיכרון מעורר השתאות לפרטים הקטנים. הוא מתואר אמנם כאיש ציני, שנון וקשוח; אך מעבר לחיצוניות זאת מסתתר אדם טוב לב ונדיב, המעוניין להילחם ברע, ולהחזיר לעולם את הטוב והצודק שבו. באתר האינטרנט שלו הבהיר צ'יילד כי בחר לעצב את גיבורו כשוטר צבאי משום שגיבורים יוצאי הקומנדו הימי (Navy Seals) והכוחות המיוחדים ישנם בשפע. יחד עם זאת ריצ'ר אינו שוטר צבאי סטנדרטי. הוא בוגר האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית "ווסט פוינט", ובמסגרת שירותו בצבא הוכשר כלוחם מיומן בצניחה, סיור, חבלה, קומנדו, לוחמה זעירה וככל הנראה עבר את קורס ההכשרה של חטיבת הריינג'רס: ״ארבע שנים של פוטבול בקולג׳ שוות בערך לארבעה ימי אימונים של הריינג׳רים, והרבה אנשים שריצ׳ר הכיר לא שרדו אפילו את היום השלישי.״ (מתוך הספר "שווה למות בשביל זה" מאת לי צ'יילד, הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, 2012, עמודים 330-340) לאורך סדרת הספרים הוא מתגלה כצלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה: "ריצ'ר לחץ על ההדק, שבעה קילוגרמים שלמים של לחץ, משתיק הקול השמיע רעשים רמים, ופניו של הבחור התפוצצו." (עמוד 404) וכבעל מיומנות גבוהה בקרב מגע. ריצ'ר שירת שלוש-עשרה שנים בצבא ארצות הברית ונחשב לחוקר קשוח וישר, שלו מוח אנליטי חריף. בעברו ניהל חקירות רבות הקשורות לפרשיות מודיעין חשאיות ולביטחון הלאומי האמריקני, ועמד בראש יחידת חקירות מיוחדת במשטרה הצבאית אשר חקרה פרשיות בהן מעורבים לוחמי יחידות מיוחדות בכוחות המזוינים של ארצות הברית. במהלך שירותו לחם במבצע "מטרה צודקת", במלחמת המפרץ וכקצין צעיר עוטר על גבורתו בביירות:
״כוכב הכסף,״ היא שאלה. ״על מה?״
״ביירות,״ הוא אמר. ״משכתי החוצה כמה בחורים מהבונקר.״ (מתוך הספר "ניסיון קטלני" מאת לי צ'יילד, הוצאת קוראים, 2002, עמוד 99)

זהו, כאמור, השלישי בסדרה, ומי שקורא אותה על פי הסדר (וגם מי שלחלופין קורא אותם באקראי כמוני) לא יכול שלא להתמכר. "ג'ק ריצ´ר הוא קלינט איסטווד, מל גיבסון וברוס ויליס באדם אחד, סופרמן המתאים לזמננו." (מתוך ביקורת שפורסמה ב"אייריש טיימס") ולא בלי צדק. חלק מן הספרים, וזה ביניהם, כתובים בגוף שלישי, וחלקם בגוף ראשון, מנקודת מבטו של ג'ק ריצ'ר. אישית, אני מעדיף את האחרונים (ובהם "מחר תמות" וה- "הפרשה") אולם אל יובן לא נכון, גם בין הספרים שכתובים בגוף שלישי ישנם כמה הבולטים שבספרי הסדרה ("הצלף" ו-"A wanted man" החדש והמצוין). העלילה שטווה צ'יילד אינה תמיד פתלתלה ומלאה "טוויסטים". יתרה מזאת, לא תמיד הטוויסט יהיה בסגנון מי הוא הרוצח (כמו ב"61 שעות"). לעיתים התפנית בעלילה תהא בהבנת המניע של הרעים והסיבה לפעולתם (כך למשל ב"מחר תמות"), ולעיתים זהו פשוט ספר פעולה פשוט וטוב (כך היה "שווה למות בשביל זה"). הפעם ראיתי את הסוף מקילומטרים. זה לא הפריע לי בכלל. צ'יילד יודע לספר סיפור. בשעתו הוא כתב טור העוסק בשאלה כיצד יוצרים מתח, שיש החושבים כי היא דומה לכאורה לשאלה כיצד אופים עוגה, והבהיר כי לטעמו השיטה לגמרי אחרת: "השאלה 'איך אופים עוגה?' בנויה לא נכון. היא ישירה מדי. המבנה הנכון והשאלה הנכונה הם: 'איך גורמים למשפחה שלך תחושת רעב?' והתשובה היא: גורמים לה לחכות ארבע שעות לארוחה" (מתוך הטור "סדנת מתח עם לי צ'יילד", באתר ynet‏, 21.04.2013)

הספר שתורגם בידי מיטל שרון, תורגם באופן רשלני, שלא לומר גרוע. דוגמה פשוטה תהא בתרגום שם העיר De moines שבמדינה איווה ל- "דה-מוינס", כאשר בבירור יש לתרגמה לדה-מוין. במקרה אחר בספר מופיע המקום "אן-קה פאס" (An Khe pass) בווייטנאם, למרות שבדיקה קצרה בגוגל תראה כי יש לכתוב מעבר אן-קה. בקיצור חובבני. כך גם העימוד ושגיאות הכתיב. כל אלו גורעים מחוויית הקריאה. דומה שכבר צפינו וקראנו סרטים וספרים המבוססים על נוסחה זו עוד מימי "שיין", המערבון המופתי עם אלן לאד. אבל זה רק נראה כך, כי למרות שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, ולמרות שזה נראה פועל על-פי עקרונות שהבמאי\ שחקן קלינט איסטווד (שכבר כתבתי שלטעמי ריצ'ר הוא גלגולו הספרותי) עיצב בסרטים כמו "הבלתי נסלח" ו-"הנוקם", ואף שלכאורה הסוף ידוע מראש הסיפור עובד! קשה שלא להתחבר לעלילה ולרצות לקרוא כיצד ריצ'ר מנצח את הרעים. צ'יילד כתב סיפור מתח טוב ואמין שנעים לקרוא. אחד מהטובים שבספרי ריצ'ר. מומלץ בחום!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על מוקש קטלני - ג'ק ריצ'ר #03