עוד רומן אירוטי ישראלי! כן!
למה אני מתרגשת?
כי עם כל אהבתי הרבה לספרים וכיאה לתולעת כמוני שבולעת ספרים במהירות האור, את רוב הספרים שאני קוראת אני קוראת באנגלית. למה? כי את הז’אנר האהוב עליי אי אפשר למצוא בחנויות הספרים. יש איזה טאבו דמיוני שמונע מהספרות הישראלית לייצר ספרים כאלה ואם כבר יש ספרים בסגנון אז הם מתורגמים.
אני מקווה שזו סנונית נוספת לעוד ספרים מאותו הז’אנר.
מהרגע שהתחלתי לקרוא את "הסוד הקטן של יערה כוכבי" לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים.
מה אהבתי בספר:
"האם היה זה הבוקר שבו יונתן שכח את הכריך שלו והיא הסירה את משקפי השמש, חייכה ואמרה: "משלוחי אמא בע"מ", והוא צחק ואמר: "הלוואי עליי אמא כזאת", או שמא היה זה היום שבו החמיאה לו על התספורת החדשה, ופתאום משהו במבט שבעיניו השתנה, וכאילו כיוון עליה מישהו זרקור, פשט אודם בלחייה."
גל הצליחה לספר סיפור סוחף שכתוב בצורה יפה וממכרת. כל פרק מתקדם דרך דמות אחרת בסיפור. יש בסיפור הזה הכל- צבא, עלייה, סיפור אהבה, קשרי חברות, פרידה מהורה ובכלל הרבה ישראליות.
וסצינות הסקס… טוב נו, סצינות הסקס… אין לי באמת מילים לתאר אותן. הן פשוט… וואו (פשוט תדמיינו אותי מנופפת עם המניפה כדי להתקרר).
"דן-דן נרכן לנשק אותה. עיניה נעצמו, אצבעותיה השתלבו בשיערו הבהיר, שהיה עוד לח, והיא התמסרה לתחושה, אבל אז הוא עזב את שפתיה ונישק את סנטרה, את צווארה ואת השקע שבבסיסו, את העמק שבין שני שדיה והמשיך לרדת למטה אל טבורה, מכניס לתוכו רגע לשון ואז עוד למטה, למטה."
אפשר להרגיש דרך המילים את ההתאהבות, ההתרגשות והלבטים הרבים שעוברת יערה.
התאהבתי ובכיתי והתרגשתי ונסחפתי. העברתי דף ועוד דף ורק רציתי לדעת מה יופיע בפרק הבא.
"אני אומרת, תזרמי עם זה. תבדקי בכל שלב מה את מרגישה. אל תנסי לאלץ את הדברים להיות משהו מסויים או ללכת לכיוון מסויים. פשוט תהיי, תאהבי, תני ללב שלך להגיד לך מה לעשות, פעם אחת בחיים שלך."

עלילת הספר מבוססת על סיפורו האמיתי של “אדם צור” המספר את השתלשלות החיים מהרגע בו אדם מגלה שאשתו אורנה בוגדת בו.

“מי אמר שאדם יגלה?”
“נו…” אמרתי מבלי להבין למה בדיוק התכוונתי והוספתי “הלוואי שהיה אפשר לעשות פסק זמן מהחיים, לטעום קצת טעמים חדשים, להריח ריחות לא מוכרים, לחוות חוויות שונות, להתרגש, לנשום אוויר אחר ושוב לחזור למוכר.” אמרתי.

אורנה ואדם, הם זוג שנשוי קצת יותר מ-20 שנה. אהבת נעורים.
יש להם נישואים מושלמים. 4 ילדים, בית בעיר יוקרתית, נסיעות לחו”ל ועבודות מבוססות.
או מה שמצטייר כמושלם הוא לא כל כך מושלם.
מעולם לא טעמתי משהו חדש, שונה. למרות שהזוגיות שלנו הייתה ‘מושלמת’ בעיני. חסר לי הריגוש שבהתחלה חדשה, פרח, שוקולד, ‘מה נשמע’ בטון אחר, פחות טכני, בלי ילדים-ביתספר-מטלות-לקחת-להחזיר-לשלם-מסיבת סיום-חיסונים ו-כואב לי. השתוקקתי למשהו נקי, טהור, מריח טוב, משהו אחר, מישהו אחר…


מבחינת אדם הכל היה מושלם וטוב. הוא בעצם ישן בעמידה ולא ראה את מה שהתבשל לו ממש מתחת לאף.
משהו שיום אחד בעט בו בפנים ושינה את כל עולמו.
מה עושים עכשיו? איך ממשיכים מרגע גילוי הבגידה? איך ממשכים לנהל חיי משפחה? איך אפשר לסמוך על בו זוג שבגד? איך מפרקים משפחה? האם מפרקים או נשארים ביחד?
היו הרבה תובנות בספר שהתגלו לאדם בכל התהליך מרגע הגילוי.
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אדם ויש בספר שני פרקים שמסופרים מנקודת מבטה של אורנה.
אני קוראת המון ספרים באנגלית וזהו משהו מאוד פופולרי בספרים האמריקאים ומשהו שאני מאוד מתחברת אליו, אל היכולת לראות את מה שהדמות חושבת ומרגישה ולא מישהו שמספר את הסיפור “מלמעלה”.

הדמות של אדם נורא אנליסטית, הוא מנתח כל דבר, כל סיטואציה אצלו מורכבת מניתוחים של הסיטואציה. היו רגעים בקריאה שרציתי להזריק לו זריקת רגש.

בגידה היא לא דבר לגיטימי אבל לאדם היא רק עשתה טוב בדיעבד. היא העירה אותו מתרדמת ארוכה ו…
טוב, בשביל זה תקראו את הספר כדי לדעת מה.

הספר כתוב מצוין. זורם, כתיבה חלקה.
כשהתחלתי לקרוא את הספר, נשאבתי לתוכו. זהו לא סוג הספרים שאני בדרך כלל קוראת אבל אני תמיד מוכנה לנסות גם ז’אנרים אחרים.

דבר אחד יש לי לציין לגבי הספר- משהו כמו 85% לתוך הספר הסיפור התחיל להימתח לי טיפה וממש הכרחתי את עצמי לסיים אותו.

הספר הראשון מתוך טרילוגיית ספרים שכל ספר מספר על דמות אחרת שמופיעה בסיפור.

גייב, ג’ייס ואש הם בין האנשים העשירים בארה”ב. ברשותם בתי מלון ואתרי נופש רבים בארה”ב ובעולם.בספר זה אנחנו פוגשים את סיפורם של גייב המילטון ומיה קרסטוול.גייב רצה את מיה במשך שנים אבל ניצבו מולו כמה בעיות- הראשונה שהיא צעירה ממנו ב-14 שנה והשנייה שהיא האחות הקטנה של שותפו לעסקים וחברו ג’ייס.
סיפור אהבתם של גייב ומיה מתחיל ערב אחד בחנוכת אחד מבתי המלון של השלושה בצורה קצת לא רומנטית ומשם מתפתח לאט לאט.

אפשר לראות איך עם ההתקדמות הסיפור החומות שגייב ביצר מסביבו נופלות לאט לאט עם ההיכרות המעמיקה שלו את מיה וההתאהבות היא כבר דבר בלתי נמנע.
הסיפור מסופר בגוף שלישי ככה שיוצא לנו לראות מה חושבים גם גייב וגם מיה.
יש בסיפור משהו מאוד יפה שאני הזדהיתי וזו החומה שאנחנו מביאים לתוך קשרים בגלל חוויות שעברנו בעבר עד שפוגשים את האדם הנכון שפשוט מוריד אותן מאיתנו. אחחח.. הרומנטיקה.
ועכשיו נגיע לעיקר כי באמת היה הרבה מהעיקר הזה בספר…סקס! ועוד סקס! ועוד הרבה מאוד סקס!הרבה סצינות סקס והן מאוד גרפיות ומאוד….אמממ…וואו… סקסיות.

אני אוהבת את הטרנד שיש לאחרונה בספרים האמריקאים-יוצאים כמה ספרים שכל ספר מספר סיפור על דמות מהספר וניתן לקרוא אותו לבד בלי קשר לספר הבא.ספר ההמשך הוא הסיפור על ג’ייס, אחיה של מיה, והספר השלישי בסידרה מספר את הסיפור של אש.עד כמה שאני יודעת שני ספרי ההמשך עוד לא תורגמו לעברית.

כמה דברים שהפריעו לי בספר…התרגום. אני באמת משתדלת לא להתלונן יותר מדי ומעריכה כל רומן עכשווי שמתורגם לעברית אבל חלק מהמילים בספר היו מילים שלא משתמשים בהם ביום יום בשפה העברית.
הספר היה צריך להיות כתוב בצורה פשוטה ויום-יומית.בארה”ב יש מעין מנהג שסופרים נותנים לקוראים (בד”כ בלוגרי ספרים) לקרוא את הספר ולהעביר חוות דעת עליו.קבלו חזון קטן:הייתי מאוד רוצה שיעשו את זה לספרים שעוברים תרגום בארץ. אני בטוחה שלכמה קוראים יהיו חוות דעת מתקנות על ספרים האלה.

השתדלתי כמה שיכולתי לא להשוות את הספר ל-50 גוונים של אפור.שיננתי את המנטרה בראשי “לא להשוות ל-50 גוונים”, “לא להשוות ל-50 גוונים”, “לא להשוות ל-50 גוונים” אבל זה היה בלתי נמנע והיה שם פשוט יותר מדי דמיון.אני יודעת שכל טרילוגייה היום של גבר עשיר + בחורה לא עשירה + סצינות סקס ישר עובר את ההשוואה ל-50 גוונים (ורק שתדעו שאני לא אוהבת את ההשוואה הזו ויש לא מעט ספרים שנאמר שהם אותו הדבר ואני התנגדתי נחרצות!) אבל פה זה באמת היה יותר מדי דומה.

סה”כ זהו ספר קליל ונחמד שאפשר להעביר איתו סופ”ש רגוע וחמים.

מאיפה להתחיל? זו המחשבה שרצה לי בראש.
אני חושבת לעצמי בימים האחרונים איך לכתוב את הסיקור לספר.
איך לכתוב אותו ללא עצבים.
טוב, נתחיל מתרגום ועריכת הספר כי אני מתנצלת אני לא יכולה להתעלם מזה.
הספר היה אחד מהספרים היותר מעצבנים שקראתי וזה לא היה בגלל העלילה של הספר. העלילה הייתה בסדר אבל על זה אני ארחיב עוד מעט.

איך לעזאזל הוצאה מוציאה לאור ספר בצורה כזו? איך?
מי ערך את הספר? מי קרא אותו לפני שהוא ירד לדפוס?
על מה אני מדברת?
הספר מלא בטעויות. מילים לא במקום בתוך המשפט, אותיות חסרות, מרווחים שהתפספסו ומילים בעברית שלא משתמשים בהן.
פרקדן, להגמיר ולהתנחשל לא מתאימות לתרגום. סליחה!
בכל פרק מופיעה טעות. כל פרק! הספר ממורקר בכל הטעויות. התחלתי לעשות את זה לאחר הטעות השלישית שמצאתי.
נניח שהייתה טעות אחת או שתיים הייתי מתעלמת אבל בכל פרק?!
אני לא רוצה להיכנס לאזור ההנחות והמסקנות אבל למה? למה הזלזול?
הוצאת קוראים, האם אתם הייתם רוצים לקרוא ספר כזה? יש לי תחושה שהתשובה היא לא. אז למה לתת לקוראת ספר כזה?
אבל אתם יודעים מה? אני לא רק אתלונן. אני אציע לכם פתרון.
שלחו לי את עותק שמש או עותק לבן (עותק לפני דפוס) לפני שאתם מורידים את הספר לדפוס. אני אקרא אותו ואתקן כל טעות במידה וקיימת.
ואתם יודעים מה? אני אעשה את זה כשירות לציבור עם אהבתי המלאה. חינם אין כסף. בגלל אהבתי הרבה לז’אנר.

אוקי, אני צריכה להירגע קצת אז אני אעבור לסיקור הספר.
זהו הספר השני בסדרת “עוצרי נשימה” בספר הראשון “הסתערות” פגשנו את גייב ומייה ובספר הנוכחי אנחנו פוגשים את אחיה של מיה, ג’ייס ואת בתאני.
הם נפגשים במסיבת האירוסים של מיה וגייב ומאותו הרגע ג’ייס לא יכול להוריד ממנה את העיניים שלו.
ג’ייס ואש ידועים בחיבתם להתערבבות מינית עם אותה אישה באותו החדר.
אבל כאן משהו הפריע לי בסיפור. ג’ייס כל כך אובססיבי עם בתאני במהלך הספר בצורה שדומה לאיש מערות אבל בפעם הראשונה שהוא ובתאני נפגשים הוא נותן לגבר אחר ולא סתם גבר אחר, גבר שהוא אש, חברו הטוב ושותפו לעסקים, להיות שותף איתם במיטה.
בסה”כ הסיפור נחמד וחביב. לי הוא לא עשה וואו.
סיפור נחמד על בחורה שמתמזל מזלה והיא פוגשת גבר שרוצה לעזור לה אבל קשה לה לשחרר את העבר הלא קל שלה.
זהו סיפור סינדרלה של המאה ה-21.

התחושה שלי שמאז ההיסטריה של 50 גוונים יש שימוש יתר ב-BDSM, בתבנית של גבר עשיר ומסובך ובחורה לא כל כך עשירה ופחות בעלילה בספר.
בסה”כ סיפור חמוד (והייתי רוצה להגיד קליל אבל הוא כמעט 400 עמודים) שאפשר להעביר איתו שבת גשומה או שמשית.

יום שבת שמשי, ערסל, כוס קפה וספר אחד טוב.
נשכבתי על הערסל והתחלתי לקרוא. כעבור שעה וחצי סיימתי את הספר.
שעה חופשית הוא ספר קצר וקטן (פיזית) שמכיל 158 עמודים. אבל יש בו כל כך הרבה בכמות הדפים הקצרה שלו.
זהו סיפורם של אירינה ואנדרס. שני מורים באותו בית ספר שחולקים את אותה שעה חופשית.

“הסיבה המשמעותית היחידה לכך שהם הפכו לנאהבים היא שבמקרה הייתה לשניהם שעה חופשית – השעה הרביעית של הבוקר, כלומר, כשמוסיפים את ההפסקות – בין עשר ועשה ולחת עשרה וחמישה – באותם ימים בשבוע: שלישי וחמישי. אירינה לימדה ספרדית; אנדרס, היסטוריה.”

אירינה חיה חיי נישואים מתים עם בעלה מנואל. מצב שנוצר לאחר כמה שנים של נישואים ושני ילדים.
היא פוגשת את אנדרס באחת ההפסקות המשותפות להם בבית הספר ומשם מתפתח רומן בינהם.

חיי הנישואין של אנדרס עם חולייטה טובים. אהבתם גדולה למרות שחולייטה לא יכולה להביא ילדים אבל משהו באירינה ממגנט אותו.
במהלך הרומן בינהם אירינה מגלה את עצמה מחדש. משהו בה מתעורר. משהו שבהמשך יביא לתפנית בחייה האישיים.

בספר שעה חופשית האירוטיקה כתובה בצורה שונה מהאירוטיקה שאני מכירה.
אני חובבת הספרות הרומנטית/רומנטית-אירוטית ובעיקר קוראת את הספרות האמריקאית.
הסיפור כתוב כמו שירה. מתואר בצורה כל כך עדינה ויפה.
אני מכירה את הכתיבה הספרותית שבדרך כלל תוחמת את הדיבור של הדמות במרכאות ובספר זה מחשבותיהן של הדמויות מופיעות במרכאות ודיבורן במקפים.
“זהירות! תוכן אירוטי” כתוב על הכריכה. ואני שואלת, למה זהירות?
החלק החשוב ביותר בספר כתוב מעמוד 161 עד 170.
הסופר כותב מה דרוש כדי לכתוב אירוטיקה:
מנה גדושה של אהבה לאמת.
מנה גדושה של בוז לצביעות המינית המתחסדת.
חוסר יכולת אמיתית להפעיל צנזורה עצמית.
ולבסוף צריך להשלים עם העובדה שישנן אמיתות הקשורות לגוף, לעור, לרקמות, לריריות, לנוזלי הגוף, לגרונות, לפנים הפנימיים של הירכיים, לתיאור איברי המין ולכובד השדיים.


הסופר סיכם בכמה עמודים את מה שאני חושבת על הצביעות שיש בכל מה שקשור לאירוטיקה.
אני ממליצה להתחיל את הקריאה בספר בעמודים אלו ואז להתחיל לקרוא.
הוצאת זיקית שהוציאה את הספר היא הוצאה עצמאית ולא מוכרת אשר לא מוכרת את ספריה בחנויות אלא רק בחנויות הקטנות ובאתר אינדיבוק.

סיפורה של קאסי ממשיך בספר “סיקרט לנצח”.
אל קאסי מצטרפת דמות חדשה בשם דופין לה קאסי משמשת כמנטורית באגודת סיקרט.
כמו שכבר כתבתי בפוסט לספר הראשון זהו ספר שקצת שונה בנוף הספרים הרומנטיים. אין כאן סיפור של גבר עשיר/חזק ואשה שנסחפת אחריו. הספר כולו על העצמה נשית וגילוי מחדש של האמונה בעצמן ובנשיותן.

“בלי ביקורת. בלי גבולות. בלי בושה”

קאסי מתמודדת עם החיים לאחר הגילוי שלגבר שהיא אוהבת הולך להיוולד ילד עם אישה אחרת.
היא פוגשת את דופין בזמן שבפעם הראשונה מאז שסיימה את ההכשרה בסיקרט היא נותנת את המספר שלה לבחור שמתחיל איתה (בחור שיעשה טוויסט בסיפור בהמשך).
דופין איבדה את החשק לחיים ולגברים אחרי שגילתה שהחבר שלה בוגד בה עם חברתה הטובה יותר וכדי להוסיף שמן למדורה הוא כתב ספר שהפך לרב מכר והיא מוזכרת בספר. באיזכורים לא נעימים.

“תודה לכן. אבל אני לא מתכוונת למלא את רשימת הפנטזיות הזאת. לא כי אני לא רוצה לעשות את זה. להפך. לא רק שאני רוצה לעשות את זה, אני צריכה לעשות את זה. אבל כל החיים שלי אני מכינה רשימות ומציבה גבולות, חיה בשטח תחום ומוגדר וכפוף לכל מיני כללים.”

הספר מסופר מנקודת מבטן של קאסי ודופין ומצטלב ושוזר את ההתקדמות של שתיהן בכל פרק.

הסתובבתי והסתכלתי עליו. “זאת את… זאת תמיד הייתה את.”

קאסי מנסה להתמודד ולהמשיך בחייה למרות המשיכה החזקה בינה לבין ויל.

דופין מגויסת על ידי קאסי לסיקרט ומתחילה להוריד את השכבות והפחדים שהיא הלבישה על עצמה עם השנים.

זאת לא הייתה פנטזיה. זה היה אמיתי. הנה מה שקורה שמסכימים לאבד שליטה ומפנים מעט מקום, חשבתי. כל העולם נפתח פתאום.

מי אמרה גירל פאוור ולא קיבלה???

“המילה מזדיינת תמיד שימשה כלי נשק נגד נשים בכל העולם, כדי שנרגיש שאין לנו שום ערך ושאין לנו שום כוח משותף. יכולות להיות לזה השלכות טראגיות במיוחד על נשים צעירות. יש נשים שפשוט מסתגרות בתוך עצמן; יש כאלה שמאבדות את הביטחון העצמי שלהן; יש כאלה שמאבדות את החשק להתעמק במיניות שלהן ויש כאלה שפשוט חיות כל החיים עם רגשי אשמה ובושה בגלל המיניות שלהן”

אני פשוט מעריצה את דמותה של מטילדה היא כמו אמא אדמה שמרחפת מעל כולם ואומרת את המשפטים הנכונים והמחזקים מתי שצריך. יש לך רגע קשה? אין מצב מטילדה לא תנער אותך ממנו.
כל אחת צריכה מטילדה משלה.
הספר לוקח אותך לטיול ברחובות ניו-אורלינס. התיאורים כל כך אמיתיים שיש רגעים שאת ממש מרגישה שאת נמצאת שם.

כמו שכתבתי בפוסט על הספר הראשון והביקורות החלוקת על הספר זה, אני כנראה מאלה שפשוט אהבו את הספר. נהניתי כל לקרוא אותו. הדבר שאהבתי בספר הוא גילם של הדמויות שרובן נמצאות בגילאי 30-40. כנראה שהיה בזה משהו שחיבר אותי יותר לספר.

זהו ספר ההמשך ל - סיקרט ויש לקרוא אותו לפני קריאת ספר זה.

על הספר סיקרט שמעתי לפני כמה חודשים שהוא יצא בארץ ואז שמעתי ביקורות משני הכיוונים.
היו כאלה שקטלו אותו וכאלה שהיללו את הספר. שום דבר באמצע. אז הסתקרנתי והלכתי לקרוא.

סיקרט מספר את סיפורה של קאסי, מלצרית בת 35 בניו-אורלינס שהתאלמנה מבעלה לפני 5 שנים.
בשלוש השנים האחרונות היא עובדת בבית הקפה של ויל, “קפה רוז”.
קאסי לא עושה הרבה בחייה חוץ מלעבוד ולהיות בדירתה עם החתולה שלה.
משהו בתוך קאסי מת. חיי הנישואים שלה לא היו מוצלחים והביטחון העצמי שלה מאוד נמוך.

יום אחד אחת מהלקוחות הקבועות שלה בבית הקפה שוכחת יומן סודי ומכאן הכל משתנה ולא יחזור להיות אותו הדבר.

קאסי מצטרפת אל האגודה הסודית ס.י.ק.ר.ט ומתחילה להגשים את הפנטזיות שלה.
פנטזיות שהיא חשבה שלעולם לא יקרו בחייה.
באמצעות פנטזיות אלה היא מגלה את עצמה. מי היא, מה החוזק הפנימי והעוצמה שלה.
את קאסי מלווה מנטורית בשם מטילדה.
מטילדה היא דמות מקסימה בספר. היא מחזקת את קאסי ולא מוותרת לה גם כאשר קאסי רוצה לוותר.

סיפורה של קאסי שזור בתיאורים של ניו אורלינס. ניו אורלינס שאחרי קתרינה.
עיר שמנסה לשקם את עצמה.
כאן לא תמצאו את הסיפור של הבחור העשיר/החזק שפוגש בחורה ומערכת היחסים שלהם שזורה על פני כל הספר.
זהו ספר מהסוג של אירוטיקה פוגשת העצמה אישית.
הספר הזה פשוט סחף אותי. הזדהיתי עם הרבה מהכתוב בספר.
כאילו לקחו את שני סוגי הספרים שאני אוהבת ושמו אותם בתוך סיפור קטן ומקסים.

לקאסי יש ביטחון עצמי נמוך.
היא בחורה יפה שהסביבה אומרת לה את זה כל הזמן אבל היא לא רואה את זה.
לכמה מאיתנו יש את הבעיה הזו?
אנחנו יפות, מוצלחות ועדיין בסוף היום אנחנו פשוט לא רואות את זה?

ופנטזיות. כן, כן פנטזיות. הספר סיקרט הוא בעצם ספר על פנטזיות. על הדברים שאנחנו רוצות.
הפנטזיות שאנחנו מפנטזות עליהן ולרוב נשארים סגורים בתוך הראש שלנו.

זהו ספר מצוין שסיימתי תוך שלושה ימים.
אהבתי ונהניתי מכל רגע שלו ואני ממליצה למי שלא איכפת לה לקרוא קצת העצמה נשית שתקרא את הספר הזה.
יש לספר הזה ספר המשך בשם סיקרט לנצח.

וואוו… מאיפה מתחילים??? יש לי מחברת מלאה ברישומים שרשמתי במהלך קריאת הספר. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל ולתאר את תחרה וצבע. איך מתארים ספר שטלטל, ריגש וגרם לי לכבות את האור וללכת לישון בשעות הקטנות של הבוקר?
אני רוצה לסיים את הסיקור שלי כאן ולהגיד לכם לכו תקנו אותו. פשוט תקנו אותו.

טוב אז אחרי כל התפרצויות הרגש האלה בוא נתחיל…

קודם כל רומן אירוטי ישראלי. הגיע הזמן!
למה אין לנו רומנים אירוטים ישראלים? האם ספר שמכיל בתוכו תיאורים מיניים הוא סוג של משהו שאסור לכתוב עליו?
אני חובבת מושבעת של הז’אנר הרומנטי ולצערי אין לנו כמעט רומנים (כן, עם אירוטיקה בתוכם) בארץ הקודש.
את ההתמכרות שלי לז’אנר הזה אני מזינה אצל אחיותינו האמריקאיות באמזון.
אז הוצאת “אהבות” שהוציאה את הספר (שהיא חצי מהוצאת ענתות המקורית) הרשו לי שחור על גבי לבן להוריד בפניכן את הכובע ולהגיד לכן להמשיך עם מה שאתן עושות.
תחרה וצבע הוא הספר הראשון מתוך טרילוגיה (3 ספרים).
אלה הם ספרי ביכורים של המחברת איילת סווטיצקי ותנו לי להגיד לכם היא עשתה פה עבודה מופלאה.
הספר מתאר את סיפורה של טליה בלום בת ה-26 אשר עוזבת את ישראל כדי להתרחק מחייה בארץ ועוברת לגור אצל אחיה הגדול דני שגר בלונדון.
היא מתמודדת עם מחלת המאניה דיפרסיה ובעיות האכילה שמגיעות בעקבותיה.
בטליה התאהבתי מהפרק הראשון. היא אמיתית. כל כך אמיתית עם השדים שאיתם היא מתמודדת וחוסר האמונה התמידי הזה בעצמה למרות כישרון הציור והכתיבה שלה.
היו רגעים בזמן קריאת הספר שהלב שלי נמחץ ורציתי לצעוק עליה “את לא רואה כמה את יפה ומוכשרת!!”
“מה אני בסך הכול רוצה? שיאהבו אותי? שיקבלו אותי כמו שאני, בלי מבטים מזועזעים או מרחמים“

דני אחיה הגדול עושה הכול שיהיה לה טוב. הוא האח הגדול והמגונן. והוא יעשה הכל עבור טליה. לפעמים נראה שהוא מנסה יותר ממנה להציל אותה מעצמה.
ואז מגיע בן סטורם.
בן הוא הבוס של דני וחברו הטוב והוא בטח הדבר האחרון שטליה צריכה…

“הוא לא מוריד ממני את העיניים והמבט שלו חודר. אני יכולה להישבע שהוא מסוגל להסתכל לי פנימה, עמוק לתוך הבלגן.”

אבל טליה, כמו טליה… לא תיתן למשהו לעצור אותה.
הרעיונות שלה, התכנונים והביצועים היו אחד מהדברים שריתקו אותי יותר מכל בספר.
הספר שזור בבלוג שהיא כותבת ומשתפת את הקוראים שלה במה שעובר עלייה.

“אני כל כך אוהב להיות בתוכך..” הוא לוחש והנשימה שלו מתגברת כשהוא מתחיל בקצב מתגבר להיכנס ולצאת מתוכי. “את מדהימה…”

תחרה וצבע הוא סיפור רומנטי-אירוטי.
וכן, יש בספר תיאורי סקס. תיאורים יפים של אהבה שנבנית למרות כל המחסומים שמוצבים לפניה. תיאורים שיגרמו ללב שלכם לעבוד יותר מהר.

הספר יקח אתכם דרך רחובות לונדון, הפארקים, הבניינים, הגלריות, חנויות הבגדים ובתי הקפה.
ספר עדין ומרגש. ספר שמראה לנו מקרוב איך נראית מחלת המאניה דפרסיה. המחלה שגם נקראת המחלה השקטה. שקטה כי האנשים הסובלים ממנה לרוב לא ישתפו או יראו מה שעובר עליהם בפנים.

אני יכולה לשבת כאן ולכתוב ולכתוב כי כל כך אהבתי ונהניתי מהספר. אבל עם כל מילה שאני כותבת אני מגלה לכן יותר מדי מהסיפור ועושה לכם קצת ספויילרים.

אתן הולכות להתאהב בבן ובטליה, בדני ובן זוגו ג’ון. ובכלל בכל הדמויות שמרכיבות את הספר.

זה לא אתם זו אני. סליחה, לא אתם אלא הערפדים.
לא התחברתי... ניסיתי, בחיי שניסיתי.
אם היה אפשר להעביר רגש בצורה יותר פשוטה הייתי מנסה להסביר את ההרגשה שיש לי אחרי ספר טוב:
אני סוגרת את הספר, אני מאוהבת בגיבור ולרוב גם בגיבורה, העלילה גרמה לי לדפיקות לב, להזיל דמעה, לצחוק ולהרגשת עייפות מטורפת בעבודה כי קראתי עד 3 בבוקר.

פה זה לא קרה.
אני כל כך בוררת את הספרים שאני קוראת כדי לא להתאכזב/לבזבז זמן.

הלכתי לאיבוד בתוך העלילה "הלא מחזיקה" בסיפור. הרגשתי שהסופרת לקחה כמה סצינות סקס לוהטות (אין תלונות, לפחות היה קצת חמים) + הריגת ערפדים + טיפה מתח והנה לכם עלילה שהייתה יכולה להיות מעניינת אבל לא.
התאמצתי לסיים את הספר (זה לא קרה לי כמעט בעבר) והיו רגעים שקראתי והמחשבות שלי נדדו למקומות אחרים. זה לא קורה לי. כאשר אני קוראת המוח שלי לגמרי בתוך הסיפור ומדמיין את הסצינה בפרטי פרטים.

היו שלבים שרציתי לזרוק את הקינדל שלי מרוב ייאוש על הקיר ורגעים שצבטתי את מעלה האף מייאוש מהדרך שהעלילה התקדמה.
ניסיתי לתת לערפדים צ'אנס...כנראה שהקשר בינינו לא יעבוד (ניסיתי בעבר עם דמדומים ופשוט מצאתי את עצמי בוהה בטלוויזיה).
אני מניחה שחובבי הערפדים יאהבו את הספר. לי הוא פשוט לא עשה את זה.