ביקורת ספרותית על עוד חיבוק אחד - צעירים # מאת רות אלמוג

---

פעם לא חשבתי שיש דבר כזה ספרות נוער. כנערה לא קראתי ספרי נוער, אלא את הספרים מהספרייה של הוריי. בלעתי את הספרים של דיומא, דה מופאסן, תיאודור דרייזר, ז'ורז' סאנד ובעיותיהם של בני שלוש עשרה, ארבע עשרה וחמש עשרה לא עניינו אותי כלל וכלל, הרי היו לי מספיק בעיות התבגרות משל עצמי, אז מי צריך לקרוא על זה אם אפשר לברוח למחוזות אחרים.
בתי אמנם רק בת שבע, אך היא תולעת ספרים אמיתית ותאבונה הספרותי הולך ופרוץ את גבולות ספרי ראשית קריאה וכאם אחראית, החלטתי להציץ למה שאולי יעניין אותה בהמשך - ספרי נוער. אני מודה שככל הנראה הנסיון הזה יהיה האחרון.
מאיה היא נערה בת חמש עשרה שגרה בפנימיה למחוננים יחד עם אחיה קאי בן השלוש עשרה אחרי גירושי ההורים. האם נסעה לאוסטרליה והאב קיבל את החזקה על הילדים, אלא שהאב הוא לא בדיוק ההורה המצטיין ואת החופש הגדול מאיה וקאי מעדיפים לבלות עם הסבא במגדלור על חוף הים. הספר מתאר בערך שבועיים בחיי הנערים ובשבועיים האלה חברתה של מאיה חווה משבר, האח מתגעגע לאמא, היא מתאהבת ומתאכזבת ויש גם התייחסות לאנורקסיה ואלימות.
נדמה לי שהנושאים שהספר נוגע בהם יכולים לעניין בני נוער ומכיוון שאינני כזו כבר מספר שנים (עשורים, אבל מי סופר?) אותי הוא ממש לא עניין. לצערי, הספר לא זרם וההרגשה היא של לעיסת חומר ואי אמון ביכולת של הקורא להבין את הסיטואציה. כל משפט חוזר על עצמו במספר וריאציות להטמעת הרגש.
יכול להיות שזו אני ולא הספר, הגיל ולא התרגיל, אבל עם שמחה גדולה בלב, אחזור עכשיו לספרי המבוגרים, שמורכבים מעט יותר.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על עוד חיבוק אחד - צעירים #