ביקורת ספרותית על עשבי פרא - סדרה לספרות יפה # מאת מייקל קנינגהם

---

וואו. סיימתי את הספר הזה, ו... יש לי הרבה מה להגיד...
נתחיל בזה שאני מאוד אוהב אמנות, ובכלל הזה גם ספרות, שהיא מיוחדת, אקספרימנטלית. יש לי הערכה רבה לסופרים שמסוגלים לשבור מוסכמות וליצור משהו חדש, משהו שלא היה קיים עד כה.
אל הספר הזה, "עשבי פרא", הגעתי במקרה. התחלתי לקרוא אותו לפני כמה שנים, ואז העמודים הראשונים הכניסו אותי לדיכאון, וזנחתי אותו. הפעם התחלתי לקרוא אותו שוב, והוא תפס אותי, עד העמוד האחרון.
"עשבי פרא" הוא ספר פורץ דרך ופורץ מוסכמות. הספר הוא מעין מחווה / פרשנות ליצירותיו של המשורר וולט ויטמן, שנחשב לגדול המשוררים האמריקאים.
הספר בנוי משלושה סיפורים, שוולט ויטמן ויצירתו עוברים בהם כחוט השני, וגם מחברים את שלושתם בתוך ציר אחד. הגיבורים בכל סיפור הם אותם הגיבורים – גבר בשם סיימון, אישה בשם קתרין, וילד חולני בשם לוק. אך כל אחד מהסיפורים מתרחש בתקופת זמן אחרת, נכתב בסגנון שונה, ומשתייך לז'אנר אחר לחלוטין!
הסיפור הראשון, "בלב המכונה", הוא דרמה סהרורית המתרחשת בניו יורק של המאה התשע עשרה. סיימון הוא גבר צעיר ונאה שעובד בבית חרושת בעיר, ובמהלך עבודתו נבלע בתוך המכונה הגדולה והכבדה שהוא מתפעל, ונגרס לחתיכות קטנות. אחיו הקטן והחולני, לוקס, מחליף אותו בעבודתו. לוקס מעריץ את וולט ויטמן, ומנסה לשמר את הקשר עם ארוסתו של סיימון המנוח, קתרין.
הסיפור השני, "מסע הצלב של הילדים", הנו סיפור מתח עם קצב ואופי מהירים הרבה יותר, המתרחש בניו יורק המודרנית, אחרי אסון התאומים. הפעם קתרין הנה פסיכולוגית משטרתית, וסיימון הוא החבר שלה, איש עסקים מצליח וחתיך. קתרין מתמודדת בסיפור מול ארגון טרור קיצוני הסוגד לוולט ויטמן, ומשלח ילדים מצוידים בפצצות לבצע פעולות טרור בניו יורק. לוק הוא אחד מאותם ילדים.
הסיפור השלישי, "יופי אמיתי", הוא סיפור מדע בדיוני. העלילה כאן נפתחת בניו יורק עתידנית, בעוד כמה מאות שנים. סיימון הוא אנדרואיד שבמוחו מושתל שבב שירה של וולט ויטמן. קתרין היא חייזרית דמוית לטאה, ולוק הוא ילד חולני, אך קשוח ובעל כושר מנהיגות, שמצטרף אליהם לאורך הדרך.
אם זה נשמע לכם הזוי ומוזר, אז אכן כך הוא. אבל זה גם נפלא, מקורי באופן יוצא דופן, ואינטיליגנטי בטירוף. הסופר, מייקל קנינגהם, מלהטט בווירטואוזיות לאורך הסיפורים, וחושף את כישרונותיו בכתיבת סיפורים מז'אנרים שונים לחלוטין זה מזה.
וולט ויטמן, שאני מודה ומתוודה שלא הכרתי את יצירותיו לפני כן (למרות שבדיעבד אני מכיר את השיר "הו רב חובל שלי", רק לא ידעתי שהוא כתב את זה), מוצג כאן מזוויות שונות ומרובות, ומתואר דרך עדשות וצבעים רבים. יצירתו, כפי שהיא מוצגת ומפורשת כאן, היא לא רק שירה אלא גם פילוסופיה, ויש שיאמרו שאף דת משל עצמה. הוא יצר תפיסת חיים ייחודית, שונה כל כך מדרך החיים האמריקאית של היום, והסופר משתדל לציין זאת לאורך הסיפורים.
הסיפורים אקזיסטנציאליסטיים מאוד. העיסוק במוות, אובדן, סוף, הוא רב. בספר יש הרבה עצב. קנינגהם מטפל בזה בעדינות, מתאר את דמויותיו, ששבות וחוזרות אלינו בגלגוליהן השונים, בחמלה ובאהבה. הקריאה בספר עצובה, מהפנטת, ומותירה המון חומר למחשבה.
כפי שציינתי קודם, זוהי יצירה מקורית מאוד. אפילו תולעת ספרים זקנה כמוני לא נתקלה במשהו כזה לפני כן.
זהו ספר מופלא, בעיקר למי שמחפש דברים חדשים. רוצו לקרוא.

» ביקורות נוספות של שומר היערות
» ביקורות נוספות על עשבי פרא - סדרה לספרות יפה #