ביקורת ספרותית על ירושלים, ירושלים מאת דומיניק לאפייר

---

גילוי נאות: אני שייך ל-9 מכל 10 ישראלים יהודים שלא היו השבוע בלוויית המר"ן.
כמו שאר ה-8 מהקבוצה שלנו שלא התייצבו, עקבתי בתמהון-מה אחרי התופעה שצולמה בכל מהדורות החדשות.
חשבתי (שוב) את המחשבה ההיא - עד 1948 היו היהודים עם ללא מדינה והחל מ-1948 הם מדינה ללא עם.
לפי מה שידוע, האמת היא שאף פעם לא היה עם יהודי. הרי מאז ומעולם היו גם כאן וגם בגולה רק שבטים.
שבטים שהמכנה המשותף שלהם היה בדרך כלל בעמדת חוסר אל מול המפריד ביניהם.
מה השתנה היום? כלום.
את המעט שעוד חיבר, שיסע וריסק אדון מ. בגין בנאומיו שהקימו את חלקי העם זה על זה.
טוב, מצטער על בזבוז הזמן שלכם, פשוט אני כותב על ספר נהדר המתרחש בעיר בה התרחשה השבוע ההלוויה ההמונית
ולכן הרהוריי שטפו אותי ולקחתי לעצמי את החירות לשתף את כולכן וכולכם.
ספר מעולה ! כמו במאסטרפיס הקודם שלהם - "האם פאריז בוערת?" - מפגינים לאפייר וקולינס את החוש המופלא שלהם לספר היסטוריה צבאית שהתרחשה באמת בצורה ששום במאי סרטים או סופר שממציא סיפור לא יכול לספר. תוך שימוש במקורות היסטוריים יהודיים, ערביים ובריטיים הם טווים את סיפור המלחמה הגדולה על העיר הארורה הזו (שיום אחד שמעתי אלוף בצה"ל קורא לה "הכפר הערבי הגדול ביותר על פני כדור הארץ" והנהנתי בהסכמה) סיפור עוצר נשימה במלוא מובן המילה.
לכל מי שאוהב היסטוריה, לכל מי שאוהב היסטוריה צבאית, לכל מי שאוהב היסטוריה צבאית מעניינת, הספר הזה מומלץ ביותר.
השאר - תמשיכו לראות תוכניות ריאליטי ולשחק קאנדיקראש.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על ירושלים, ירושלים