ביקורת ספרותית על משאלה אחת ימינה - עמודים לספרות עברית # מאת אשכול נבו
ספר מעולה

---

וואו, מה אני יכול להגיד על הספר הזה, חוץ מכך שהוא התברג בזה עתה כספר האהוב עלי ביותר מכל הספרים שקראתי מעולם.

קשה לי להסביר מה כל כך שבה אותי בספר הזה, שהוא בעקרונו ספר פשוט המתאר את חייהם של ארבעת חברים קרובים לאורך ארבע השנים שבין מונדיאל למונדיאל, אבל למעשה הוא מתאר הרבה יותר מכך.

שני חלקים קטנים מהפאזל של הספר המופלא שאני כן יכול בשלב זה להבין את המשיכה המידית אליהם הם הגיבור הראשי ומוטיב החיפאיות:

כמו תמיד אני נסחף אחרי האנטי-גיבור הקלאסי –
בחור מלנכולי, מופנם ומלא דעות על מרומו של עולם (אותם לרוב נוצר לעצמו).
בחור שלא תמיד משכיל להצליח עם בחורות ותוהה על קנקנה של האהבה.
בחור שמאבד את עצמו ולא תמיד יודע ומוצא היכן נמצאת הדרך הנכונה.
בחור שדומה לי למעשה, עד כאב אפילו.

מוטיב החיפאיות- בתור חיפאי גאה בעצמי התענגתי והזדהיתי עם כל אנקדוטה וכל אזכור קטן של העיר חיפה, החל מרגשות הנחיתות לעומת העיר הגדולה תל-אביב (שבה בניגוד לחיפה יש חיי לילה), עבור בתיאורים המדויקים של המקומות השונים בעיר (דרך פרויד שבמקום לנהוג אתה מוצא עצמך מתהפנט וטובע במחשבות אל מול יופיו של הים, הטיילת ביפה נוף שבה בדומה לגיבורנו גם אנוכי לוקח באופן קבוע בחורות בפגישות ראשונות, והחלוקה למעמדות חברתיים-כלכליים על-פי הדמוגרפיה של העיר), וכלה בהבנת ותיאור תפיסת המשפחתיות יוצאת הדופן הקיימת בקבוצות רבות של חברים שגדלו והתבגרו יחד בעיר המדהימה הזאת.

כל עניין תפיסת הוויה החיפאית אשר הובן ותואר בצורה כל כך מדויקת על-ידי נבו, מפתיע במידה מסוימת בהתחשב בעובדה שזה נולד וצמח בירושלים, ולפיכך הדבר מרשים בעיניי שבעתיים.

הרעיון הראשוני של הסיפור (הלוא הוא בא לידי ביטוי בכתיבת המשאלות על הפתקים על-ידי החברים בזמן המונדיאל) משך אותי כבר מההתחלה וגרם לי לרצות באופן מסוים להסב את זה לחיים שלי, כי איזה רעיון נפלא זה לעצור את הזמן מדי ארבע שנים ולבחון היכן אתה בחיים והיכן אתה רוצה להיות (ועוד במונדיאל אשר זועק כולו את רעיון התקווה), כי אם להיות כנים, מי בינינו באמת עוצר ולו לרגע את מרוץ העגלות המטלטלות ועושה עם עצמו חשבון נפש אמיתי.

המסגרת של הסיפור מעולה בעיניי, עריכתו הלשונית של כתב ידו של הגיבור הראשי על-ידי חברו הטוב צ'רצ'יל (יואב עלימי) הייתה מתוחכמת והערותיו המחושבות של זה היו שנונות להפליא.
בכל פרק חדש חיכיתי לפסקאות בגופן המודגש המספרות באופן מהנה לקריאה סיפור מסוים מעברם של ארבעת החברים אשר איכשהו נצלב עם המציאות אותה מתאר הגיבור הראשי בהמשך סיפורו.

עניין גורלו של הגיבור הראשי עם תום כתיבת כתב ידו נותר עלום במודע על-ידי נבו תוך שזה מפזר רמזים מוכוונים אודות גורלו (האם התאבד? האם נהרג בטרגדיה נוראה?), בכך מותיר נבו את הקורא במתח ומאפשר לו לברוא בראשו תרחישים משלו אודות האופן בו יסיים הגיבור את חייו (אם בכלל), זאת עד אשר מגיע לבסוף הקורא אל עמודיו האחרונים של הסיפור ואחרית הדבר.
סופו של הסיפור היה בעיניי מעט צפוי אם כי מרגש, מצאתי את עצמי קורא את השורות האחרונות ומתמלא תקווה, מדמיין את צ'רצ'יל נושא את הסיפור למיטתו של הגיבור הראשי מחוסר ההכרה בערב שלפני גמר המונדיאל, וחוזה יחד איתו בהתעוררותו של זה וחזרתו לחיים כפי שהתפלל צ'רצ'יל בליבו והתפללתי גם אני.
"מזמן לא חשתי בתקווה טהורה כל כך זורמת בעורקיי", חשבתי לעצמי כאשר קראתי את מילותיו האחרונות של הסיפור.

אני חושב שהכתיבה של אשכול נבו (שזהו הספר הראשון שלו שאני קורא) היא הכתיבה הטובה ביותר שקראתי בעודי, התענגתי על כל צירוף מילים שלו, על העברית הצחה, על כל תיאור מוכוון וסתמי שלו ועל כל מטאפורה קטנה-גדולה.

ממליץ לכם בחום ענק לקרוא את הספר הזה, לי אין כל ספק כי אחריו אקרא את כל כתביו של הסופר המופלא הזה ששמו אשכול נבו.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על משאלה אחת ימינה - עמודים לספרות עברית #