בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 16 ביולי, 2013
ע"י נערה עם קעקוע דרקון
ע"י נערה עם קעקוע דרקון
אין זו ביקורת, אלא חוות דעת קצרצרה שנועדה להסב את תשומת לב הקורא הפוטנציאלי לבעיה שלא הועלתה עד כה בביקורות.
קראתי את הספר באנגלית. מדובר בשלוש מאות ארבעים וחמישה עמודים של עניין וסקרנות המרוסנים ומעומעמים לנוכח כתיבה איומה. לא קראתי מעודי אף ספר או סיפור של דויל, שרלוק הולמס לא ישב על מדפי הספרים שלי - ועכשיו אני אומרת: טוב שכך.
הסיפור, ככתוב בתקציר, באמת נשמע מרתק - והוא אכן כזה. הרפתקה מהסוג העליון ביותר, אדם שיוצא לקנות לו שם על מנת לזכות בבחורה, מסעות בארץ זרה, משלחת מחקר ותגליות מפליאות. העלילה מניחה את הדעת מכל הבחינות - אולם הכתיבה הנוראית לא מאפשרת ליהנות מהסיפור ולו לרגע! האם קונן שמע על סימני פיסוק?! האם שכח שאדם נורמלי לא מדבר ברצף, ללא הפסקה, לאורך עשר דקות שלמות - או שבעה עמודים? כנראה שכן! הקריאה לא מהנה, וגם לא ממש אפשרית מלכתחילה! היא הרסה את כל הסיפור המגניב הזה ושלחה אותו למצולות, או לפחות לבין שיני יצורים הכלאיים הטורפים והמזוויעים שמתרוצצים בין השורות ב"עולם שאבד".
פרט לכתיבה, הפרק הראשון, אף כי אינו אלא מציג את המניע ליציאה למסע זה (גלדיס), מציג שתי נקודות: האחת, דויל באמת ובתמים חושב שבנות תקופתו הן טיפשות כל כך (גלדיס: אני רוצה להינשא רק לאדם שיבצע מעשה גבורה מהולל, ואינני מוכנה להינשא לך - אהובי אוהבי - רק משום שלא היו לך הרפתקאות) דמות רפת שכל שכמותה! הנקודה השנייה היא המודעות העצמית המבחילה של המספר, היהירות, הנרקיסיזם המחליא והצביעות שלו - אותה הוא חולק עם מספר דמויות אחרות, כמו פרופסור אלים ומתוסבך. כל אלה גרמו לי לנטוש את הסיפור במהרה, וכנראה לא אטול לידיי אף ספר נוסף של דויל לעולם, אלא אם כן יובטח לי כי שרלוק הולמס נכתב ע"י איש שבמקרה חולק עם הסופר את שמו וקורות חייו.
ניגשתי לספר מלכתחילה כי צפיתי בחלק הראשון של הסרט העשוי היטב. משמע - גם הספר מוכרח להיות לפחות ברמה סבירה, לא? איזו אכזבה נעצה בי את שיניה כשהתברר לי שלא כך פני הדברים! כבר מהפרק הראשון סימנתי עליו איקס קטן בראשי, אך המשכתי עם מוטיבציה - נחושה להציל את דעתי על דויל - וסימנתי עליו איקס גדול, שלחתי אותו למאסר עולם, לתלייה, חפרתי תעלה קטנה סביב המוקד, הטבעתי אותו בנהרות קפואים ושלחתי אותו לטרטרוס ללא צל של חמלה.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אז בשם האיזון....
לכי על זה.(על שרלוק)
|
|
|
נערה עם קעקוע דרקון
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
***
קראתי את הספר המלא (353 עמודים באנגלית), ולא את הקיצור. ואני קצת מיזאנדרית (באופן בלתי מתיישב עם ההגדרה הכללית של מיזאנדריה, אני סולדת מגברים שוביניסטיים או סקסיטיים), למען האיזון.
|
|
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
זה לא ספר ילדים
ובלי לבדוק אין לי ספק שקראת נוסח מעובד ומקוצר -כי זה מה שהוצאת כתר בד"כ עשתה בסדרה הזאת.
אני לא אהבתי אותו כשקראתי אותו בנערותי ,למיטב זכרוני הוא לא היה מעניין.שרלוק הולמס לעומת זאת ריתק אותי גם כשקראתי תרגומים ארכאיים ביותר. אני מציעה לנסות לקרוא ולא לפסול על סמך עולם אבוד. דבר נוסף-הדברים נכתבו בסוף המאה ה-19 לפני יותר ממאה שנה (!) הדמות הנשית המקובלת בספרות הייתה אווילית כמו שהצגת ברוב המקרים ,ואצל דויל בעיקר ניכרת גישה ויקטוריאנית שמצד אחד שמה נשים על כן גבוה ומצד שני מתנשאת על האינטיליגנציה שלהן. הולמס עצמו היה די מיזוגניסט -ראי הוזהרת (: |
|
|
איקי טרבולסקי
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
צודקת.
הספר לא מכוון לילדים כקהל הקריאה שלו, אני פשוט חושב שהם היחידים המסוגלים להינות ממנו.
והניסיון הענף בקריאת ספרים לא מונע בהכרח קריאת ספרי ילדים, אלא פוגם ביכולת להינות מכתיבה גרועה, ככל שיש יותר יסוד להשוואה כך מבחינים בה יותר בקלות. |
|
|
נערה עם קעקוע דרקון
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אינני חושבת שהניסיון הענף והרחב בספרים פוגם בהכרח ביכולתי ליהנות מספרי ילדים - אני עדיין נהנית מספרי ילדים.
לא ידעתי שזה ספר ילדים, הוא בהחלט לא כתוב כספר ילדים - הצורה בה "העולם שאבד" כתוב היא עמוסה להחריד, דבר שירתיע ילדים קטנים, והשפה (לפחות במקור) לא מתאימה לילדים. אולי מתבגרים, אך אני מסופקת... התיאור הנרחב של כל מיני מינים והתיאורים בכלל. לא, זה לא ספר ילדים. קראת אותו בעודך ילד, אך זה לא ספר ילדים. |
|
|
איקי טרבולסקי
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
זה ספר ילדים,
אני חושב שקראתי אותו לראשונה בגיל 8 ומאוד אהבתי את עושר הדימיון שלו, תחושת הזרות שיש בו, ההבטחה לעולם אחר לא מוכר. אהבתי אותו בעיקר כי הוא לא מתרחש בעולם אחר, בעתיד לא ברור, אלא בעולמנו אנו, הוא הפך את סיכויי ההרפתקאה לכל כך נגישים דבר ששבה את תשומת ליבי מיידית.
אני לא חושב שאפשר להינות ממנו שלא כילד. הוא ספר פשטני האמור לפנות לדמיונם וריגשותיהם של קוראיו, לא למחשבתם. ברגע שמפתחים חוש ביקורתי שחוז, וניסיון ענף יותר בקריאה, ויחד עם זאת חווים ירידה ביכולת לדמיין ולהתרגש מהזר והמוזר אין אפשרות להתחבר לספר. לי לפחות נשארה פינה חמה בלב לעולם שאבד, לכל אותם שעות של התפעמות שביליתי איתו, למרות שסלידתך ממנו מובנת לי לחלוטין. |
|
|
נערה עם קעקוע דרקון
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
הוא יכול להיות בן אדם מאד טוב
לא אמרתי אחרת, חלילה. ולא קראתי את שרלוק הולמס, אז אינני יודעת לגבי זה. הכתיבה שלו, על כל פנים, מתישה (ייתכן והתרגום עשה לה חסד?)
|
|
|
בת-יה
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
קונאן דוייל יצר את דמותו של שרלוק הולמס מלכתחילה כדמות נרקסיסטית ויהירה, אך כפותר תעלומות מבריק. אפשר לאהוב את שרלוק הולמס ואפשר שלא, אך דוייל עצמו אהב צדק ועזר לאנשים שהחוק הבריטי פגע בהם, תוך שהוא בודק כל פרט ופרט.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
