ביקורת ספרותית על 23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם מאת ג'ון צ'אנג
ספר טוב

---

"אמא, למה יש כריש על הספר שאת קוראת?"
עכשיו לכי תסבירי לילדה בת 12 מה זו המילה הזו, קפיטליזם, למה זה קשור לכרישים, ואיך אפשר לדעת מעטיפת הספר מה דעת הכותב, ומה תהיה השורה התחתונה.

אני חייבת לומר ולהזהיר מראש: הרקע שלי בכלכלה מתמצה בחשבון הבנק שלי, ובשמירה עליו כך שיהיה בקביעות ביתרת חובה (אוקסימורון בפני עצמו, אני יודעת). מעבר לזה רכשתי לי ידע פופולרי מספרים משעשעים שקראתי ושהתיימרו ללמד כלכלה. הנה רשימה חלקית:

* פריקונומיקס
* למה קשה לתפוס מונית בימים גשומים?
* הכלכלן הסמוי
* יש היגיון בחיים
* לא רציונלי ולא במקרה.

משני האחרונים אפשר לראות איך אותו פריט מידע: מחקר, ספר, סיפור, עובדה, יכול להוות תמיכה לטיעונים שונים ולפעמים הפוכים ממש. עד כדי כך כלכלה היא מדע מדויק.

דוגמה:
שכר המנכ"לים של חברות עסקיות בארה"ב גבוה וחסר פרופורציה. לפעמים עד פי 300 משכרו של העובד הממוצע בחברה. האם זה הגיוני? האם זה טוב?
תשובות אפשריות:
א. זה טוב והגיוני כי החלטותיו של המנכ"ל משפיעות על החברה. המנכ"ל מכניס לבעלי המניות הרבה יותר מההוצאות על שכרו.
ב. זה טוב והגיוני, כי המנכ"ל עצמו אינו במשחק יותר. זה השכר שלו שיוצר תמריצים עבור מנהלים בדרגי הביניים בחברה ששואפים לרשת אותו להתאמץ מאוד למען הצלחת החברה.
ג. זה לא ממש טוב, אבל הגיוני, כיוון שכוחם של בעלי המניות מפוזר, כך שלכל אחד מהם לא משתלם לפעול לשינוי המצב.
ד. זה לא טוב ולא הגיוני. אלה מתסמיני הרעות החולות של כלכלת-שוק-חופשי.

עכשיו תבחרו את הנימוק שנראה לכם ביותר. החלטתם?

הא-ג'ון צ'אנג הוא כלכלן ממוצא קוריאני. הכלכלה בקוריאה (הדרומית, כמובן) משגשגת למדי. התמ"ג שם הוא מהגבוהים בעולם, והוא ממקם את המדינה ברשימת עשרים המדינות העשירות בעולם. בקיצור - יש מה ללמוד מקוריאה. אלא שהספר אינו על קוריאה. הוא על כלכלה. הכריש כבר מגלה לנו שדעתו מן הקפיטליזם אינה נוחה. אבל בניגוד למצופה זה אינו ספר פרו-סוציאליזם, ולא פרו שום שיטה כלכלית אחרת. הוא בעיקר נגד כלכלה המבוססת בצורה טהורה על השוק החופשי. יש תמיד רגולציות כלשהן, אומר צ'אנג, אז מדוע שלא תהיינה עוד כמה?

הספר כתוב בצורה קלה וברורה. כל פרק נפתח בתת כותרת "מה מספרים לנו?" ובה תקציר של תפיסת עולם מסויימת, ששאר הפרק יוצא נגדה בצורה ברורה, לרוב תוך תימוכין מחקריים ועובדתיים. כך מתמלאת שורת הפרות הקדושות שצ'אנג מתיימר לשבור. הוא מספר לנו למה העושר אינו בהכרח מחלחל למטה, אל רמות ההשתכרות הנמוכות. הוא גורס כי כלכלנים אינם בהכרח אלה שיודעים לקבל החלטות נכונות ברמה מדינתית. הוא טוען שהשכלה אינה בהכרח חשובה לצורך פריחה כלכלית, ושגם משאבי טבע אינם הכרח. הוא חוקח את דוגמת ארצות הברית, הכלכלה הניאו-ליברלית הגדולה בעולם, וטוען שהיא הדוגמה שמוכיחה ששוק חופשי אינו בהכרח משתקף באיכות החיים של התושבים. האם מה שטוב לתאגידים טוב בהכרח למדינה? צ'אנג אומר שלא. הוא אומר גם יותר מזה - לא תמיד מה שטוב לתאגידים בטווח הקצר יהיה טוב להם בטווח הארוך, כך שבאמת אין לדעת.

והוא ממשיך. נראה לנו שהאינטרנט שינה את העולם, והפך את הכלכלה לגלובלית יותר ומוכרת פחות. לא נכון, אומר צ'אנג. דברים פחות מתוחכמים, כמו מכונת כביסה, גרמו לשינויים גדולים הרבה יותר. אם יצאתם לטיול בתאילנד ותהיתם למה הדולר שלכם שווה שם הרבה יותר, או אם יצאתם למסע באפריקה ונחרדתם מהנחשלות שנגלתה לעיניכם - גם לשאלות הללו יש תשובות בספר.

כך לאורך 23 פרקים. המתמטיקאית שבי תוהה למה דווקא עשרים ושלושה. אילו זה היה ספר מתמטי העוסק במספרים ראשוניים, או ספר ביולוגי העוסק בכרומוזומים היה למספר פשר כלשהו. אילו זה היה מספר עגול גם הייתי מבינה. אבל המספר 23 מעלה בי תמיהה עמומה. ראיתי טענה שככה זה, כלכלנים חייבים לתקוע מספרים בכל מקום. אבל לאורך הספר אין זה ניכר. אין הרבה מספרים. בוודאי שלא גרפים ושאר דברים המלבבים את נפשי וגורמים לאחרים לברוח. אני מניחה שצ'אנג כתב את אשר היה על ליבו לכתוב, וסיים כשסיים, בלי לנסות למתוח ולהגיע למספר "יפה" כלשהו. אז יצא 23, הוא אמר לעצמו, שיהיה 23.

אז נהניתי מהספר, אין ספק. האם השתכנעתי? בוודאי. עד שמחר יגיע ספר שיטען דברים הפוכים, לפעמים בליווי אותן עובדות, וישכנע אותי הפוך. כאמור, הרקע שלי בכלכלה שואף לאפס. אבל היה חומר מעניין למחשבה, וקריאה לא מעיקה מאוד, ולכן זה כבר שווה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על 23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם