קראתי אותו בעקבות טעות מצערת של חברה שלי; היא לא אמרה את שם המחבר והביאה לי אותו. בהיעדר ספר טוב יותר קראתי אותו, למרות שכבר קראתי את "הנעלמים" ולא אהבתי.
אין ספק שזה סופר מוצלח, בעל חוש הומור... בינוני, ואהבה לכאב וסבל, ואני די בטוחה שהחונק בהנעלמים וראש צלקת כאן, רק מבטאים איזה מאווה נסתר שלו לרצוח מישהו. באמת, הבנאדם חולה. להרוג בן אדם ע"י ניקוב גופו עם מקדחה, ולתאר את הדם שלו ואת נסורת העצמות... להשתמש בביציות מוקפאות כדי ליצור טרוריסטים, חפרפרות... מישהו כאן צריך טיפול פסיכולוגי. אני מתכוונת, חוץ מהקורא שמסיים את הספר. הסופר בעיקר.

לא. חביב, ספר של יום שכיף לקרוא אבל לא יותר מזה. אחרי אשמת הכוכבים ציפיתי ליותר, והתעקשתי לתת לו הזדמנות, חיפשתי אחר המסר- ומצאתי את כולו דחוס בעמוד האחרון, אחרי שכבודו נרמס וכל הדברים שנאמרו, גם אם היו נכונים, נשמעו כמו קלישאה מהלכת. חוץ מזה הספר נראה כמו מבוגר שמסתכל מהצד על עולם המתבגרים, ולכן לא יכול להבין אותו וגם לא ליצור דמויות אמינות של ממש.

ספר מרתק מכל הבחינות. הוא מצליח להעביר את המסר של תקווה והתבגרות בצורה מפוכחת, שלא מנסה להתחנחן אך עדיין מקסימה, דווקא בחספוס הקל שלה.
קצת ספוילר
אהבתי מאוד את הרומן של לילה ולודו שהרבה זמן נראה כאילו הוא נקטע בטרם עת, ואכן, כשהיא חזרה היא לא כמו שהייתה פעם- אולי היה עדיף לשמור אותה מושלמת רק בזיכרון. ובכל זאת לודו מקבל ומכיל אותה, וקובע ש"אלו המתעקשים לקבוע את כבוד האדם בגובה התחת, עושים זאת כדי להתעלם משפלות הראש"- המעמד של האדם לא אומר כלום על האופי האמיתי שלו. כל ההמשך, אחרי הפרידה מלילה, נסוב סביב המלחמה, עד הסוף הטוב אך לא צפוי מראש,או חלילה פתטי. אני ממליצה.

לפני כל הערכים והמחשבות: ספר מרתק שקשה להוריד ממנו את העיניים ובעיקר את המחשבות.
מלבד היותו סוחף, הוא מעלה שאלות רבות לגבי מה היא הורות טובה ומה היא נאמנות לערכים, ובאיזה מחיר. למדתי הרבה מהספר וזה בהחלט פותח אופקים ונקודות מבט חדשות. הסופרת מצליחה לגרום להזדהות ועדיין לא לפגוע באובייקטיביות של הקורא.
מומלץ ביותר.

גיליתי דברים רבים שלא ידעתי על אפגניסטן, המלחמה שם והטאליבן. ספר מרגש, אבל כמו שחברה שלי 'הזהירה' אותי: שחור! מדכא ואובדני.

בסדר. שנון, מאוד מבלבל- לקחלי זמן להבין מי כתב את הספר. לא הביא לי ממש רעיון או חכמה חדשה חוץ מההצגה שלו את האהבה השטחית "אני אוהבת אותך יותר משאהבתי כל אדם אחר אי פעם... למעשה, אני אוהבת אותך מזה כבר כמה שעות" (פחות או יותר).

אחד הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון! בראש אחר לגמרי, מחשבה עצמאית. הספר פותח בשלו חוקי הרובוטיקה שבני האדם הטביעו במוחות הרובוטים כדי לשמור על האנושות. במשך הספר מסופרים אפיזודות על מקרים שבהם משהו השתבש ושלושת החוקים מתעמתים אחד בשני ובמציאות.
מומלץ ביותר

מעניין מאוד, מספק הרבה נקודות למחשבה על בני אדם- וכמובן על רובוטים.

וואו!
הרבה פעמים כבר שמעתי את השם הרלן קובן כסופר מפורסם, שכל ספריו נמצאים בכל ספרייה עירונית ממוצעת.
אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה והעלילה המפותלת. בתחילת הספר לא הבנתי מה קורה, מי זה מי, אבל המשכתי לקרוא בכל זאת. וכך בהמשך, עם כל פרק נוספת תפנית לעלילה. חצי ספוילר אפילו בפרק האחרון, כשכבר הגענו לנחלה המובטחת- הסוף השמח, הכל משתנה בדרמטיות. כנראה שהסופר גאון כי לא קראתי עוד הרבה ספרים בלשיים כאלה.