ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 ביוני, 2013
ע"י לי יניני
ע"י לי יניני
הסיפור מתחיל בדוח תאונה על אישה חסרת הכרה עם ריבוי חתכים. על הגב חבורות ושפשופים עם סימני אלימות המעידים על הצלפה בשוט.
לכל אוהבי ז'אנר המתח – הפתיחה של הספר עשויה מאוד לסקרן.... מי זו האישה הזו? למה היא מחוסרת הכרה? מה קרה לה? מה פשר כל סימני האלימות הללו על גופה?
מהקטע הזה הסיפור חוזר אחורנית... לפני 11 שנים לידיה גראיושקאש ואלנה סלויוטארבה הכירו. שתיהן בנות 17. לידיה גדלה במשפחת פשע, אביה נכלא ונפטר בכלא וביום פטירתו לידיה הילדה – נערה אפילו הצליחה לבקרו ולראותו בפעם האחרונה.
שתי הבנות לידיה ואלנה התחברו ועזבו את מולדתן (ליטא) לשבדיה. שתיהן צוחקות ושמחות שבכיסן הבטחה שניתנה להן ששם יוכלו להרוויח הרבה כסף ממלצרות. אך קצף המים שהתדפק אל הספינה בה הן שטו באושר, לא בישר להן את המציאות השונה מההבטחה....
יש בספר הזה הרבה אלימות, רוע לב, אכזריות, זנות, רצח, סחר נשים, התעללות, מעשה סדום, פשע, סמים ועוד כל מיני שאני לא מכירה, לא יודעת וגם לא רוצה לדעת.
השפה לא מי יודע מה... שפה שרחוקה מלהיות שפה של שבת... אלה בדרך כלל ביטויים ומונחים שקצת קשה לי אפילו לשמוע אותם מרחוק... והמבין יבין.
התיאורים של ההתעללות מיועדים רק לאנשים שיש לה לב חזק ... לא אהבתי! אפשר היה להמעיט בהם. את הרעיון של האכזריות כל קורא היה מבין ללא התיאורים הזוועתיים והמורחבים.
ציטוט אחד יחסית עדין עמוד 81: "הצליפו בה. פגיעות מרובות. מהצוואר וכל הדרך עד הישבן. העור שלה משוסף"....
עם תיאורים כאלה לא מומלץ לקרוא את הספר לפני שנת לילה. רק לתשומת ליבכם יש תיאורים עוד יותר קשים שמפאת כבודו של הדף שאני כותבת עליו התביישתי.
בסיפור הזה יש לנו גם חוקר- אוורט גרנט. כמו ברוב ספרי המתח.
אוורט "איבד" את חברתו. חיי בעולם משלו בתוך עצמו ובעיקר חיי עם עולם המתים.
ציטוט עמוד 220:" ... הוא עבד במשטרה שלושים שנה. ברובן חקר רציחות, מה שאומר שהעבודה שלו התחילה בדרך כלל במוות. זה היה מה שהוא עשה, עבד עם המוות ועם ההשלכות שלו."
הסאגה של קבלת 12 לקוחות ביום, ההתעללות והאכזריות מסתיימת כאשר באחת ההזדמנויות אחת הנערות זוכה להצלפות והמשטרה מתערבת. באותו אירוע אחת הנערות מתאשפת והנערה השנייה נעלמת... מהקטע הזה מתחיל הספר לקבל קצת יותר עניין ומכאן עם התקדמות הקריאה הסיפור הולך ומסתבך.
יש בסיפור קצת מריחה ומתיחה מיותרת של הדברים ורק לקראת השני שליש האחרונים של הספר יש ממש מתח.
עצוב שבמאה הנוכחית עדיין קיים המושג של "סחר נשים". זה קשה, מקומם, בלתי מתקבל על הדעת אבל לצערי הרב עדיין קיים בכל העולם.
לי אישית היה קשה עם השפה הזוועתית. בלשון העם: "זה הרגיש לי ממש לא טוב".
אני אוהבת את סופרי המתח השוודים, ועם כל הכבוד אני לא יכולה להתחבר לאכזריות גם שמדובר בסופרים שהם מחברי רבי מכר ובעלי שם.
אני אוהבת ספרי מתח למרות זאת, לדעתי יש גבול לכמה אכזרי ושפל אפשר להגיע גם שמדובר בספר עוסק בעולמות אפלים, זנות, סמים, רצח ועוד "מטעמים" בסגנון הזה.
על הכריכה האחורית נכתב "עלילה יוצאת דופן על אובדן, התמכרות ונקמה, המתרחשת בעולם התחתון של שטוקהולם. זהו ללא ספק רומן הפשע החשuב ביותר של העשור". בהחלט משפט מאוד מפתה לקרוא את הספר אבל אני לא יכולה להסכים עם החלק האחרון של המשפט ....
הקריאה רק למי שיש כלי דם עבים ולב חזק. במקרה הזה אני לא יכולה לכתוב את מילת הקסם "התמוגגתי" רק בגלל העריכה, השפה, אולי התרגום (אני לא יודעת שוודית), ולעיתים גם החוסר היגיון בדברים מסויימים.
אם תקראו תדעו למה אני מתכוונת.
צר לי יהיו כאלה שלא יסכימו איתי אך הספר הנוכחי מקבל אצלי 3 כוכבים מתוך 5 כוכבים.
לשיקולכם.
לי יניני
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לי יניני
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
רונדו אני חושבת שיש משהו בדבריך. תודה
|
|
|
רונדו
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
כשהאווזה שמטילה ביצי-זהב מתחילה להטיל ביצים סרוחות...
סטיג לרסון, יו נסבו והניג מנקל הביאו משב רוח חדש לסוגת המותחנים והיו רמה בפני עצמה, כשראו המוציאים לאור את ההכנסות הלכו לחפש אווזות נוספות שיטילו ביצי זהב וכך הגיעו גלי המותחנים הסקנדינביים הבינוניים והגרועים. שני האחרונים שקראתי היו בגדר סביר-מינוס (נסיכת הקרח) וגרוע עד כדי גיחוך (שעת הדמדומים).
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
