קראתי את הספר בשקיקה, בלי יכולת להניחו מהיד. הסיפור עצמו על דרישות המשטר האיראני קשה לעיכול, אם כי נגעו בנושא זה (בקלילות רבה יותר) גם בספרים אחרים שקראתי על איראן כמו "רעלה של ורדים". תיאור חיי הכלא הנוראי באיראן והעינויים הבלתי אנושיים שעוברים על האסירים, הם אומנם קשים, אך לאחר שקראתי ספרים רבים על שואת העם היהודי, פחות הצטמררתי מקריאתם.
לדעתי מה שמייחד ספר זה הוא אופייה של המספרת. יש לה אופי חזק והבחירות שלה היו בדיעבד נכונות. היא בהחלט גיבורה שניתן להזדהות איתה, להעריך אותה ואף להעריץ את חוסנה הנפשי.














