לא הכי אמין בעיני. נשארתי אדישה. למה? כי הדמות הראשית לא באמת כזאת מסכנה.
הייתה לי תחושה שהסופרת מנסה לאסוף את כל המצבים הכי עצובים ולבנות מהם סיפור. היא שמה דגש על מיניות יותר מדי איפה שלא צריך, ואיפה שכן היה צריך זה היה חסר..התעללות מינית? לא נראה לי. גם הניסיון להפוך את הדמות ל"נותנת" לא ממש הצליח, היא לא באמת שכבה עם אף אחד חוץ מהחבר שלה..אה, כן, החבר העשיר שלה (מסכנה..).
כל הזמן היו סביבה אנשים שדאגו לה, אז בסדר קצת לא הסתדרה עם אמא שלה, ביג פאקינג דיל, נראה שאבא שלה דאג לה, חברה טובה שיכלה לדבר איתה, פסיכיאטר, אפילו המרצה שלה. זאת כנראה הסיבה שלא הרגשתי את המצוקה שלה, היא לא הייתה קיימת חוץ מבתוך הראש שלה. והסוד שלה? נחשף די מהר..איפה הייסורים? הסבל? היגון?? מה קרה, הילית??? תשקיעי קצת, עוד כמה עמודים. בכל זאת פירגנתי לה בדירוג "בסדר" על המאמץ, כנראה רוח החג.
אה...חג שמח(:










![ג'יין אייר [מהדורת 2007]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/12179.jpg)
