• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חיוך הדולפין

חיוך הדולפין

מאת פסקל נועה ברקוביץ'

הביקורת של Addicted To Books

תמונה של Addicted To Books
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
חיוך הדולפין

חיוך הדולפין

מאת פסקל נועה ברקוביץ'

הביקורת של Addicted To Books

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של Addicted To Books
הוצאה לאור:מטר
0
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
ענת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 17 שנים

“אהבתי את הספר משום שהאהבה הראשונה שלי בעלי חיים (מה לעשות שקריאה נרכשת בגיל מאוחר יותר :)...). אבל”

2/3
ביקורות על חיוך הדולפין
הבאה
סבטלנה כהן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•2 דקות קריאה

פסקל יקרה,
במקום לכתוב ביקורת על הספר אני מעדיפה לכתוב לך.
רציתי להגיד לך שאת האישה הכי אמיצה שפגשתי. אני לא מכירה הרבה אנשים עם יכולת התמודדות ורצון לחיות כמו שלך.
נראה לי שאני ההיפך הגמור ממך. ההבדל בנינו הוא שאת החלקת ונפלת מתחת לרכבת, אני הייתי קופצת.
היום שפגשתי אותך לא היה יום טוב, כאב לי נורא, שכנעתי את עצמי שכואב לי עלייך אבל ברור שזה היה עליי.
לא הבנתי אותך, קשה לי להודות שאפילו קצת ריחמתי עלייך ואני בכלל הייתי המסכנה מבין שתינו.
את יודעת, זה עצוב, לך אין רגליים ואני הרגשתי נכה. לא הצלחתי לראות שום דבר חוץ מהעצב שלי באותו יום. רציתי למות.
היו רגעים שהרגשתי שאני מתמוטטת, ממה? מכלום...מעצמי, מהחיים, מאנשים ובעיקר מכלום.
כשדיברת על חצי הכוס המלאה לא הצלחתי לראות אותה. רק מאוחר יותר הבנתי למה התכוונת כשאמרת שלכולם
יש טיפות של מזל. טיפת המזל שלי הייתה לידי כל הזמן, רק שמבעד לדמעות לא יכולתי לראות אותה. אולי לא הכל כל כך רע.
בכל זאת השבועיים שאחרי לא היו קלים, הסתגרתי בתוך עצמי כמו שרק אני יודעת ובכיתי, בכיתי המון,
ללא שום שליטה או יכולת להפסיק. מצחיק..זה אף פעם לא קרה לי, תמיד ידעתי כ"כ טוב איך להסתיר את הדמעות.
בסוף הן נעצרו מעצמן (כנראה שאי אפשר לבכות לנצח) ואיתן ההבנה שמשהו חייב להשתנות - אני.
לאט לאט עם קצת תקווה וחיזוקים אני מקווה שמשהו בי ישתנה. עוד יהיו לי ימים עצובים אבל הם יעברו כי אנחנו תמיד מחזיקים מעמד, לא?
ומי יודע אולי יום אחד כבר לא יכאב לי כל כך על מי שאני.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Hope
Hope
1קורא|גיל ממוצע40|100%נשים

על המבקרת

תמונה של Addicted To Books

Addicted To Books

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
77 ביקורות•360 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•סיפורי חיים
תמונה של Addicted To Books
Addicted To Books
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות77
לייקים שקיבלה360
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת43ספרות מקורית20סיפורי חיים4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Addicted To Books

להתאהב בסנט מרטין

להתאהב בסנט מרטין

ג'ודית מקנוט

חמוד ונשכח, לא ספר שמשאיר רושם ארוך טווח. קליל, זורם, בהחלט קריא אבל עוד שבוע לא אזכור כלום, לא את הדמויות ולא את העלילה. זה לא שהיה בו משהו רע, לפעמים יש ספרים כאלה שנחמד לקרוא אבל הם לא נשארים איתך.
האמת זה הספיק לי לימים שקראתי, הייתי חולה בבית, לצערי מזמן לא יצא לי לקרוא...אולי טוב שנפלתי על משהו לא כבד. למי שבכל זאת מחפש סיפור אהבה סוחף, להתרגש ולהישאר עם הספר גם אחרי - רק דניאל סטיל.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Addicted To Books
דובדבן

דובדבן

מרי קאר

סתם ספר...מפוזר, מבולגן, לא קריא.
היו רגעים שרציתי לישון ודפים שעברתי עליהם ברפרוף כי לא מצאתי שום דבר מעניין. בכלל לאחרונה נהייתי חסרת סבלנות, במיוחד בקריאה. אם ספר לא מעניין מהתחלה, אני צריכה פשוט להפסיק לקרוא אותו. לא מקבלים צל"ש על סיום קריאת ספר.
שום דבר לא הזיז לי, הסמים, הזונות, הכאילו התבגרות קשה. הכל היה מוגזם, נמרח, פטפטני מדי.
ממליצה לא להתקרב..

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Addicted To Books
לשומקום ובחזרה

לשומקום ובחזרה

קרן דהרי

נחמד, באמצע כזה.
התפזרתי קצת בהתחלה, לא הייתי מרוכזת...תקופה שכזאת, יותר מדי מחשבות שמפריעות לקריאה. יכול להיות שהייתי מוסיפה עוד כוכב. סך הכל הספר חמוד, רעיון לא רע. עדיין זה לא ספר שזוכרים או משהו שישאר איתי.
מסופר על ילדים שההורים שלהם מתו והם יוצאים למסע בלי לדעת לאן עד לרגע ששרותי הרווחה שמים לב שהם חסרים. אם נדמיין את עצמנו בסיטואציה זה נורא, אבל הספר לא נותן תחושה של זעזוע או כאב, הוא יחסית קליל.
מי שבא לו, אפשר לקרוא.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Addicted To Books
כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט

כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט

סטיבן צ'בוסקי

אממ לא הכי טוב להיות פרח קיר וגם לא כל כך האמנתי לו שהוא כזה.
להיות בשולי החיים ולבלות עם חברים, לצאת למסיבות, להכיר בחורות..לא יודעת, לא קניתי את זה. הספר לא רע, היו דברים שאהבתי וכאלה פחות. למשל הכתיבה מעניינת, אני אוהבת תיאור של מחשבות, היו המון משפטים יפים כמו "אנחנו מקבלים את האהבה שאנחנו חושבים שמגיעה לנו", בכלל יש לו צורת חשיבה מאוד מעניינת, הסתכלות תמימה-לא תמימה על העולם. ויש כמה דברים שהפריעו לי, קודם כל הייתי חייבת לדעת אל מי הוא כותב ואין לזה תשובה, זה שיגע אותי.
הקטע של לבכות מכל דבר בגיל 16 גם לא נראה לי הכי אמין, רגישות - בסדר, אבל איפה הגבול בין רגישות לילדותיות?
גם לא היו הרבה דברים שהתרגשתי מהם, זה היה על אותו קו לאורך כל הסיפור. בגדול ישארו איתי כמה משפטים נחמדים מהספר ואת השאר סביר להניח שלא אזכור.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Addicted To Books
כוחה של אהבה

כוחה של אהבה

ג'ודית מקנוט

באמצע כזה. לא רע ולא טוב. גם לא כל כך אמין.
רחוק מהמציאות בצורה מגוחכת, אפילו קצת מזכיר טלנובלה. הכל בספר הזה כאילו מסתדר בדרך פלא, עניים הופכים לעשירים, אנשים מתאהבים ואז טורחים להכיר אחד את השני..קצת דמיוני הייתי אומרת.
את כוחה של האהבה לא ממש הרגשתי. מצד שני לא היה כזה נורא לקרוא את הספר, אפשר להגיד שהוא קריא. מי שבקטע של "צרות של עשירים" אולי יצליח להנות.
בשבילי זה עוד ספר שקראתי.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Addicted To Books
רחוקה

רחוקה

איימי בלום

גועל נפש. הכי גרוע שקראתי אי פעם.
הספר הזה פשוט לא קריא, כאילו כתבה אותו ילדה מפגרת (בלי להעליב מפגרים). מה זה הדבר הזה?? לא הבנתי על מה מסופר. בכל פרק היא ממציאה דמות חדשה, בלי להסביר, בלי לתאר, בלי שהקורא יבין מה היא רוצה ובאמת לא הבנתי מה היא רוצה.
לזה קוראים סיפור?? איזה מין הוצאה אישרה את פרסום הספר הזה?? אין בקרה על הדברים האלה? ילד בכיתה א כותב ברמה יותר גבוהה. מפרגנת לעצמי על זה שבכלל סיימתי אותו, כנראה שבאמת יש לי כח רצון אינסופי.
להתרחק כמו מאש!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Addicted To Books
סיפור שמתחיל בדמעות

סיפור שמתחיל בדמעות

אושרת קוטלר-בנגל

פילוסופיה בגרוש. באיזשהו שלב כבר ממש רציתי לירות לעצמי בראש.
בספר הזה אין ממש עלילה, זו כתיבה אוטוביוגרפית נטו. ציפיתי למשהו דומה לאיז'ה מיה שאהבתי אבל ממש לא. אין דבר שנוא עלי יותר מפילוסופיה, שפינוזה עושה לי כאב ראש. כל הציטוטים, החפירות על מדיטציות, זן ועוד כל מיני שטויות ממש לא התאימו לי. בקושי סיימתי את הספר, וכשסיימתי נותרתי באותה תחושה פלוס כאב ראש נוראי. לא אהבתי גם את ההתבכיינות האינסופית על המצב בארץ.
מצד שני אני כן רוצה לפרגן לאושרת קוטלר, קודם על זה שהיא יודעת לכתוב, הכתיבה שלה מצוינת, הנושא פשוט לא עניין אותי. בנוסף לא פשוט להיחשף בצורה כזאת, אני דווקא חושבת שזה אמיץ מצדה לבכות במהלך ראיון, זה מראה שגם למגישי חדשות יש רגש. לא חייבים להיות קרחון כמו יונית לוי.
אם יש ספר טוב שלה זה איז'ה מיה, על סיפור שמתחיל בדמעות אפשר לוותר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Addicted To Books
ג'יין אייר [מהדורת 2007]

ג'יין אייר [מהדורת 2007]

שרלוט ברונטה

הו, קוראים יקרים! אמצו אל ליבכם ספר יקר זה.
תנו לרוח לשאת אתכם אל כפרים ירוקים, אל טירות וכירכרות, אדונים ומשרתים. הציפו את ראשכם בתובנות על דת, על אהבה, על חברות, על ערכים, על משפחה, על בדידות, על העולם ומה לא. הקשיבו לקולה של ג'יין אייר, הרגישה והחכמה, שמלמדת אותנו מהי אישה עצמאית בתקופה שבה עוד לא היה קיים המושג "פמיניזם". צוחקת לגורל בפנים.
אם אגיד שהתענגתי על הספר לא אשקר, את ג'יין אייר הייתי מגדירה כדמות ספרותית מאוד חזקה ואת שרלוט ברונטה לא פחות מגאונה. היא כותבת כמו ציור נדיר במוזיאון יוקרתי לבעלי טעם משובח. לגמרי מצדיקה את היותו קלאסיקה.
עלילה סוחפת, קצב נכון, דמויות שנחרטות בזכרון ואהבה...אהבה מיוחדת, נטולת אינטרסים, שמתקיימת על אף המגרעות, מתעלמת מפערי גיל ומעמדות, פשוטה ואמיתית. מזכירה לנו שאהבת המשפחה היא מעל ערכים של כסף, שגורלו של אדם יכול להשתנות, שום דבר לא קבוע מראש, שלטוב לב יש גמול בסופו של דבר.
את כל זה לימדה אותי ג'יין אייר, אל תגידו שהיא לא מיוחדת(:

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Addicted To Books
במרחק נגיעה

במרחק נגיעה

קרטיס סיטנפלד

לא ברור לי למה הספר הזה בקטגוריית ספרות מתורגמת ולא נוער.
זה ספר נוער מאוד ממוצע עם הקשקושים הרגילים, אני שונה, אני לא שייכת, אאוטסיידרית.. נו באמת, טוב שהיא לא הייתה הדמות הכי דומיננטית בפנימייה. מה שמלמד אותנו, חברים, שוני זו תחושה, לא בהכרח מציאות.
בכל מקרה הסופרת מצליחה לתאר חיים של בני נוער בצורה שהכי קרובה למציאות. קשה לי להגיד שהספר רע, סך הכל הוא זרם. יש לי תחושה שבני נוער כן יהנו ממנו, לכן אמליץ לצעירים שבנינו.. קשישים כמוני יאלצו להנות מספרות אחרת.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Addicted To Books

ביקורות נוספות על "חיוך הדולפין"

חיוך הדולפין

חיוך הדולפין

פסקל נועה ברקוביץ'

אהבתי את הספר משום שהאהבה הראשונה שלי בעלי חיים (מה לעשות שקריאה נרכשת בגיל מאוחר יותר :)...).
אבל גם בשל הפשטות שבו - אין בו שום יומרנות, רק סיפור אמיתי ומחמם את הלב על קשר מופלא בין נער מיוחד לדולפינה יוצאת דופן.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ענת
חיוך הדולפין

חיוך הדולפין

פסקל נועה ברקוביץ'

על פסקל נועה ברקוביץ, סופרת הספר קראתי כבר לפני כ- 10.
מאז מרגישה רגשי כבוד והערצה עמוקים כלפיה.
למי שלא מכיר את הסופרת, אספר את סיפורה בקצרה.
בגיל 17 בזמן בחינות בגרות והליכי עליה לישראל, קרתה לה
תאונה מחרידה ברכבת בפריז. הבחורה נפלה לפסי הרכבת ונכרתו שני רגליה עד לירכיים כמעט.
למרות כל הסבל והנכות בעקבות התאונה, היא עלתה ארצה,
הקימה משפחה והפכה לבמאית דוקומנטרית וגם סופרת.
היא גם השתתפה באולימפיאדה לנכים כי המשיכה לעסוק בספורט
גם לאחר שהפכה לנכה.

ועכשיו לספר עצמו.
הספר מספר את סיפורו של עבדאללה, בחור בדואי די דחוי בכפר קטן בסיני, אשר פיתח קשרי ידידות יוצאי דופן עם דולפינה.
בעקבות קשר מיוחד זה, נוצרה תעשיה שלמה סביב הבחור והדולפינה.
הספר עצמו די סתמי ולא ברור מה התיימר להיות.
הוא מספר על חייו של עבדאללה בכפר, על אנשי הכפר ואורח חייהם.
אחר-כך הוא מספר על הדולפינה וחייה ולא ממש ברור מהיכן
מצוצים קורות חייה של דולפינה.
אמנם הסופרת כותבת שקראה ועשתה מחקר על דולפינים אך עדיין אי אפשר להתייחס לדבריה כמשהו אמין.
הספר היה די סתמי ולפרקים אף משעמם.
גם התצלומים הנלווים לספר לא הוסיפו שום עניין.
מבלי לגרוע מכבודה של הסופרת...בזבוז זמן!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
דירוג
1.0
לפני 15 שנים

“על פסקל נועה ברקוביץ, סופרת הספר קראתי כבר לפני כ- 10. מאז מרגישה רגשי כבוד והערצה עמוקים כלפיה. ל”