ביקורת ספרותית על כדורגל נגד האויב מאת סיימון קופר
ספר בסדר

---

אני מתאר לעצמי שאפ'חד פה לא מצפה ממני לכתוב ביקורת מנומקת ושנונה על, נניח, "האמן ומרגריטה", בזמן שבחדר השני מפרשנים הילדודס בקולי קולות את הגמר של דה-וייס כן ?! סבבה, אז אנחנו מבינים אלה את זה. הנה, עכשיו בדיוק משתמשים ברייטינג של הגמר כדי להציג את הטמטום-ריאליטי הבא של "רשת" ואני מתחיל לשאול את עצמי למה בכלל הרשיתי להם את התועבה הזו... מצד שני - איך בדיוק הם אמורים ללמוד כיצד להתנהל בג'ונגל הישראלי ? הא ?!...

טוב, לענייננו : לסיימון קופר יש את הג'וב הטוב ביותר בעולם והוא גם יודע את זה. האיש הוא "היסטוריון של כדורגל", מה שאומר שפעם ב, הוא מתחפש לפיליאס פוג ויוצא למסעות ארוכים ברחבי הגלובוס, במהלכם הוא נפגש עם כל מי שיכול לספר לו משהו מעניין על משחק הכדורגל אינסיטו (במקום עצמו). על הדרך, הוא מתבסם כמובן בצל קורתם של מועדוני פאר, פוגש שחקנים ומאמנים שרובנו, בני האנוש, יכולים לראות רק בטלוויזיה ובסוף, כדי לדחוף לנו היטב את הפלומבה לפרצוף, הוא מספר להמונים על קורותיו הנחשקים (נחשקות ?), בהרצאות שרובן סולד-אאוט חודשים מראש. הוא לא יעיד על עצמו שהוא כוכב רוק, אבל הוא לגמרי כזה. משפט פתיחה אפשרי בדייט שלו : "היי בובה ! רוצה לשמוע באיזה תחום מסי מבקיע יותר ?!"... בנזונה.
בניגוד לניק הורנבי למשל, שהתובנות שלו על כדורגל קשורות אצלו כמעט כולן להוויי היומיומי של חייו, אהבות, שקרים קטנים, באסה מהעבודה וממזג האוויר האפור בלונדון, סיימון קופר יש לו איזה נופך של 'מעבר'. זה לא רומן שתבלין הכדורגל שולט בו, זה ספר שמעיד ממקורות ראשוניים על קשריו והקשריו הרחבים של משחק הכדורגל - דת, פוליטיקה, חברה, ביטחון ומה לא בעצם. מה שכן, שניהם מצחיקים אותי חבל"ז. הכי כיף זה לתפוס את הפוזה הנפוחה הזו של מי שרואה בכדורגל רק "משחק של עשרים דבילים שרצים אחרי כדור אחד". כן, כן. לא ראיתם ולא שמעתם אותי בשישי האחרון צופה במשחק של נבחרת ישראל מול פורטוגל. רצו פה קללות בשלוש שפות, שאני בכלל מתפלא על בעלת הבית שלי שמתכוונת כנראה בכ"ז להשלים את החוזה שלי כלשונו, כלומר באוגוסט הקרוב. אני הייתי מעיף את עצמי כבר אתמול. עם בעיטה בתחת.

לא יודע כמה הספר הזה באמת טילטל אותי, לא חסרים מפגרים בעולם הרי וגם חלק מהסיפורים מוכרים יחסית (לא כ"כ הפרטים, אבל הת'אכלס כן), אבל זה בהחלט מוצר ראוי למי שמתעקש לקרוא עם רעשי רקע (כאמור), למי שכבר נכנס לזון של היסטריה מצפי המאכלים הכבדים המאפיינים את החג שבפתח, או למי שיש לו פטיש לספרי טיסה : ראיתי שיש פה איזה קאלט מתפתח סביב "הספר" של קיציס ופרידמן, אז בואו, עשו טובה לעצמכם ותנו עוד פוש קטן לטובת ספר שלא צריך לתחום אותו במרכאות. חג שמח !

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על כדורגל נגד האויב