ספר שנשאר איתי הרבה זמן לאחר הקריאה , למרות הקיטשיות והרגשנות שנוטפת מהספר (כמו בכל הספרים של ניקולס :) ) הספר הזה גרם ל כל הזמן להרגיש, בהתחלה כעס ואכזבה מהדמות של לאנדון וחמלה לדמות של ג'יימי ואז , הוא שימח אותי בצורה שלא תיאמן ואז לא להפסיק לבכות ולבכות. בהתחלה אתה בכלל לא מרגיש שלאנדון מרגיש בכלל משהו לג'יימי ואז לפתע אתה מבין שהוא הרגיש כל כך הרבה אבל לא הודה את זה בפני עצמו זה מה שאני חושבת שהקסים אותי בספר הזה :)


![תמונה של מוריס :]](https://cdn.simania.co.il/images/users/83275.jpg)









