הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 בפברואר, 2013
ע"י לי יניני
ע"י לי יניני
כשמתחילים לקרוא את רם אורן דומה הדבר לנסיעה בכביש מהיר. אי אפשר לבלום!
רם אורן יודע איך לעשות את זה לקורא. למרות שזה לא ממש ספר מתח.... בספר הזה כמו הספרים הקודמים של רם אורן .... העיניים לא מפסיקות לרדוף אחר האותיות....
בעלילה הזו יש מספר דמויות מרכזיות:
אלי בארי-חוקר פרטי ונשוי לנועה.
נועה-בעלת הון מחליטה בשלב מסוים להתגרש מאלי.
פרופ' דן בהט-מנהל בית החולים לחולי נפש "מרגוע"
עדנה פורת -פסיכאטרית בבית החולים לחולי נפגש "מרגוע"
החוקר גולן אלבז – שלא מוותר.
מיקי הרטל-חברה קרובה של נועה
כל יתר הדמויות כולל התחלת הסיפור הם תפאורה ודמויות מקשרות.
בספר הזה ישנה הצצה לעולמם של חולים במחלות נפש, עבודתם של הפסיכיאטריים ושיטות התחקור והעבודה מול חשודים.
הכול ידוע מראש... אין כאן מתח אנחנו יודעים מי הרוצח ומי נרצח מלבד הסוף שקצת הפתיע אותי....
בלב ליבו של הספר קיימת סוגיה משפטית מעניינת ואמיתית.
רמז קל תחשבו על המשפט: הרצחת וגם ירשת? לא אפרט בעניין כי אז ודאי אחשוף חלקים נרחבים ו"אקלקל".
זו דרמה מהחיים ואכן כפי שרם אורן אמר באחת הראיונות שלו כשאתה לוקח סיפור מהחיים אנשים יוצאים מדעתם.
קריאה מהנה
לי יניני
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
