זה היה אולי ספר הילדים השנוא עליי ביותר בילדותי.
המפוזר המכובד והמבולבל הפחיד אותי עד מוות. היה זה חלקית בגלל מוזרותו, טירופו. כבר בגיל ארבע הבנתי שאיש אינו מפוזר כל כך באופן טבעי. הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר עם המפוזר הזה. משהו חולה.
חלקית פחדתי בגלל יחסו לסביבה. אדם כל כך מטורף, ועדיין הוא פונה בנימוס אל הסובבים אותו. איך זה יכול להיות? מה קורה פה? והאנשים, איך הם לא דוחים אותו מעליהם? הוא מכשף אותם? אולי הוא בעצם מטורף רצחני שתר אחר קרבנותיו!
אבל מה שהפחיד אותי יותר מכל בסיפור הוא הסוף. גורלו האומלל של המפוזר. לבלות את שארית חייו בקרון רכבת מנותק. מצפה תמיד להגיע לירושלים, אך נשאר תמיד באותו מקום (משל נחמד), החריד אותי. צעקתי לו: "הקרון מנותק! עבור רכבת!" אך הוא, בעקשנותו, הוסיף לשבת באותו קרון. מסרב לזוז ממקומו ואינו מאמין לי. לי לא נותר אלא לענות לו כששאל אותי אם הגענו כבר, שעוד רחוקה ירושלים. רחוקה מאוד מאוד.
הספר הזה החריד אותי. סירבתי לקרוא אותו לפני השינה. הארי פוטר היה בחירה פחות מפחידה בשבילי. בכל פעם שקראתי היכן היו המפתחות הצטמררתי. וכשיצא המפוזר מהבית הזעתי כולי.
כיום אני כבר מסוגלת לקרוא את הספר להנאתי וצוחקת כל כך הרבה שדמעות זולגות על לחיי. וזה לא בגלל העלילה ה"מבריקה", או בגלל הנסיעה ברכבת. זו בגלל תובנה מסוימת, שאליה הגיעה דודתי ערב אחד, כשהקריאה את הספר לילדיה.
מי היה מאמין שבספר ילדים של לאה גולדברג יתואר בדיוק מקרה מתקדם של אלצהיימר?

אני עכשיו קוראת את הספר הזה לאחיין שלי שהוא בן 4 וחצי שנים והוא מה זה צוחק מי זה
הספר מספר על מפוזר שקם כל בוקר ולא יודע מה לעשות אם עצמו
זה ספר נןרא מצחיק
אני ממליצה ליקרוא אותו

ספר גאוני, משעשע חכם. מסתבר שהילדים שלי אוהבים את אותם הספרים שאני אהבתי בילדותי. כנראה שאיכות שורדת עם השנים. כקוראת מבוגרת אני מגלה בהם עוד רבדים. הופתעתי לגלות שלמעשה סופו של המפוזר הוא סוף טראגי. הוא נשאר תקוע ברכבת ואינו מגיע לעולם ליעדו. מה זה אומר עליו? עלינו? על החיים?
לילדים אגב, זה לא מפריע.

מי מאיתנו לא חיפש פעם את המשקפים שלו בקדחנות בכל מקום בבית רק כדי לגלות בסוף שהם בעצם תלויים לו על הראש?
לא יודעת אולי רק לי זה קרה. כי אני באמת מפוזרת.
אבל אף אחד לא מפוזר כמו המפוזר מכפר אז"ר.
את שמו אין איש יודע, אבל כולם אותו מכירים.
זה המפוזר שמסתובב ברחבי בעיר. מחפש את הרכבת לירושלים אך לעולם הוא לא יגיע.
"מפשפש הוא בארנק ומוצא זנב של דג.
מפשפש בכיס של שמאל ומוצא שם חור גדול"
המופזר הזה מצחיק.
אחת הספרניות העמיתות שלי הייתה אוהבת לספר את הסיפור הזה בהדרכות לילדים בכיתה א' שמגיעים לביקור בספרייה
והאמינו לי גם הילדים של ימינו היו מתגלגלים מצחוק לשמע עלילותיו.
מומלץ!

איפה הספרים האלה היום?!!!!!!!??

מזכיר לי את השיר ..."אז איפה הם הבחורות ההם.. עם הקוקו והסרפן.."
איפה באמת?!

כשהיינו קטנים כל אחד שהיה קצת מבולבל היינו קוראים לו המפוזר מכפר אז"ר
לא רק זה שגרנו 2 מטר מכפר אז"ר המושב הקיים עד היום ליד רמת אפעל
ספור נחמד וקליל כתוב במעין מנגינה חוזרת
מלא הומור ומצחיק כל ילד - חוויה משותפת לכם ולילדים
מומלץ מאד בכל בית

כשהייתי ילדה אהבתי מאד וגם היום....

ספר ילדים מקסים, מומלץ בחום

ספר לא משהו