ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 בדצמבר, 2012
ע"י הוני-רוז
ע"י הוני-רוז
נראה לי שכרגע, כל המעריצות השרופות הולכות להרוג אותי (ביניהן חברתי הטובה-מצתערת מראש) אבל אני ממש חייבת להוציא הכל החוצה.
דמדומים.
ספר נחמד, באמת. לאורך כלהספר הגשתי כאילו הוא סרט שחור לבן מבאס כזה שבא לך שהוא כבר יגמר. עם כל הכבוד שבעולם, ויש כבוד, הספר הזה לא ראוי לפרסום שהוא קיבל. קראתי הרבה ספרים טובים ממנו שאני ממש רוצה שכבר יצא עליהם סרט אבל אף-פעם זה לא יקרה.
דמויות:
בלה- הדמות. הכי. סתומה. בכל. הזמנים. באמת לא הבנתי מה סטפאני מאייר חשבה לעצמה כשכתבה אותה או מה אדודארד חשב כשהוא התאהב בה. טמטום מהלך. כמובן שבספר היא מוצגת לגמרי אחרת. עוד משהו שלא אהבתי בה, זה שאין לה תחביב או משהו שהיא טובה בו או אפילו פרט קטן- פיצפון- למשהו שהיא עושה בשעות הפנאי. בלה גם לא ממש יודעת לקבל מחמאות, וזה דיי מעצבן בהתחשב במה שאדוארד אומר לה כל הזמן.
אדוארד- מתואר כמלאך. הוא מתנהג כגילו( 107 שנים לערך) ומסתגר בתוך עצמו. אין כל-כך הרבה דברים שאני יכולה לכתוב עליו... חוץ מזה שהיו לו עיניים ירוקות ואמא שלו ידעה על קיומם של ערפדים... כאילו שאין לו ממש אישיות.
ג'ייקוב- הוא ילדותי. באמת באמת. אבל אני מבינה את זה, הוא קטן מבלה בשנה וכך גם היחס שלה אליו. הוא מאוד חברותי ונדיב.
אין כל כך הרבה דמויות בולטות שאפשר ממש לכתוב עליהם משהו מעניין.
קראתי את הספר שלוש פעמים ואני לא יכולה להגיד שיותר מזה יעניין אותי. תוך פעם אחת אתה יודע את הספר בעל פה. זה לא צריך להיות ככה. כל הקטע בלקרוא את הספר יותר מפעם אחת הוא שחצי מהמשפטים היפים בספר אתה תשכח, שהקטע הרומנטי יחרט לך במוח ואתה תרצה פשוט לחזור לרגע ההוא, שהקטע הכי מותח ייגרום לך לפתוח סתם כך את הספר באמצע היום. אבל לצערי, בספר לא היו קטעים מותחים או עצובים או אפילו משפטים יפים לא מצאתי...
ספר שווה קריאה. אבל לא שווה קריאה חוזרת.
בצער רב ויגון אני מפרסמת את הודעה זו. (הלוויתי תתקיים בקרוב)
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שרון
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
מסכימה עם סקיי
אבל אני דווקא זוכרת שבספר בלה אומרת שהיא אוהבת לקרוא וטובה בביולוגיה.ושאדוארד גם קורא וגם אוהב לנגן.
חוץ מזה הם באמת דיי חסרי אשיות. טוב בעצם רואים שבלה היא אנוכית.אבל רק מהספר השני. ג'ייקוב ילדותי במידה נסלחת.הוא גם לא כ"כ קיצוני בספר הזה.בקיצור הוא הדמות הכי נורמלית ומקסימה בספר (: |
|
|
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
*כיחכוח*
תבחרי קבר ומצבה-אני כבר באה לקבור אותך
P: |
|
|
הוני-רוז
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
שוב...
אני אוהבת את הספר, חמוד והכל... אבל אין לו...סיפור ממש. כאילו סטפאני מאייר כתבה בערך עד עמוד מאתיים סיפור אהבה בין ערפד לנערה רגילה ואז פתאום נזכרה שהיא צריכה להוסיף קצת מתח.
לדעתי הסרט יצא יותר טוב בכל מקרה... |
|
|
נערה עם קעקוע דרקון
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
רגע,
את מדברת קצת בדו משמעויות: את אוהבת את זה, אבל מסתייגת מכך וכך, או לא אוהבת? אני מניחה שהאפשרות הראשונה, לא? אני מסכימה לגבי מה שאמרת על בלה ואדוארד. בלה נוראית ואדוארד לא פחות גרוע ממנה.
|
|
|
Rowan Jin
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
מסכימה איתך! ככה גם אני כתבתי בביקורת שלי לגבי הספר.
|
|
|
הוני-רוז
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
אני גם אוהבת את הספר. את כל הסדרה, בעצם.
קראתי הכל לפחות שלוש פעמים אפילו באנגלית את שני הראשונים.
ואני שוב אומרת הוא יפה! ממש! פשוט אין לו כל-כך הרבה עומק כמו לספרים רבים אחרים. |
|
|
tals
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
מסכימה לגבי מה שאמרת על הדמויות. כמו שכתבו בביקורות אחרות על הספר הזה, אדוארד הוא כאילו רק בתור "דמות". מה הוא אוהב לעשות? וגם, מה שקצת אכזב אותי, שהוא יותר מדיי "מושלם, מושלם, מושלם." הבנתי שהוא ערפד והכל, אבל הוא עדיין היה אנושי. איך הוא לא הראה שהוא כעס בספר השלישי עם כל מה שקרה עם ג'ייקוב (ואני לא יודעת אם קראת את הספר השלישי אז לא אפרט).
ביקורת יפה. |
|
|
ג'ן
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
אני דווקא
די אהבתי את הספר. קצת קיטשי מדי, אבל הוא לגמרי בסדר. שווה קריאה, ואפילו קריאה חוזרת!! אגב, שורה ראשונה; מצטערת ולא מצתערת...
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
