לא נשפכתי ממנו.
הספר מציג שלוש דמויות:
-סאם פינקלר, סופר, קווזי פילוסוף יהודי ו,, שונא ציונות.
- ליבור סביציק יהודי אוהד ישראל.
שניהם מבוגרים קשישים.
-ג'וליאן טראלאב, צעיר יחסית, לא יהודי,שחקן מחליף דמויות אחרות בסרטים ומחזאי. רוצה להבין את היהדות ומשמעותה.
העלילה מפגישה את טראלאב עם יהודיה כשרה ומנהגים ותרבות יהודית.
פינקלר מקים אירגון "יהודים מתביישים" בציונות ובישראל. שנפגשים במועדון "גראוצ'ו", ( זה שאמר שלא יכנס למועדון שמוכן לקבל אותו??).
הם מתווכחים קודם כל על שם האגודה ומגיעים, לאחר ויכוחים, להסכמה כי השם יהיה " היהודים המתביישים שהתביישו באופן חלקי- כלומר אלו שהתביישו, כיהודים, בציונות אך לא כיהודים, בהיותם יהודים"
(ע 164). וכו וכו.
למרות שהרעיון הוא נחמד, הרי כל האווירה היא מזדקנת,גלותית , בדיחות יהודיות חבוטות ( כמו דיון על תכונות אבר המין היהודי וכו).
לא התלהבתי. וכל הזמן חיכיתי בשאלה הנצחית היהודית..נו??? היכן החידוש?

בזכות ה Man Booker Prize הספר כנראה תורגם, והדמות הראשית טאוב עם הרומן שלו עם חפציבה והתהיות של איך זה להיות יהודי (בעקבות חברו פינקלר, פילוסוף העזרה העצמית המצליח) משלב הווארד את מיטב הסטירה שלו ועשה לי גם חשק לקרוא את הטור שלו בindependent ולהזמין מ amazon ספרים שלא תורגמו.

דרך סיפורו של ג'וליאן טרלב, גוי אנגלי בגיל העמידה בעל נטיות חיפוש עצמי רומנטי ובלתי נלאה, הווארד ג'ייקובסון עוסק בשאלה "מה זה אומר להיות יהודי".

הספר נע בין שנינות לבין טרחנות. חלקים ממנו היו צריכים להיחתך בעריכה, אך חלקים אחרים מעניינים מאוד (למשל, היחס ליהדות ולישראל מצד הציבור הבריטי בימינו). הדמויות סובלות משטחיות מסויימת, והסיפור מינורי ובהחלט אינו מרתק.