מי שאוהב לקרוא ספרי מדע בדיוני יודע שעיקר ההנאה טמונה ברעיונות של אנשים שנולדו בימינו או קודם לגבי מראה העתיד. רעיונות אלה שהם לעתים פרועים, לעתים חסרי הגיון, הם פעמים רבות הכיוון אליו תלך האנושות בעתיד. והדוגמה של (סר) ארתור סי. קלארק שהגה (ב1945!) את לוויין התקשורת, שהתממש 20 שנה אחר כך, ושניבא (ב1974!) את רשת האינטרנט והמחשב האישי, שהיום איננו רואים את חיינו בלעדיהם. הוא שאמר "הדרך היחידה לחשוף את גבולות האפשרי הוא להעיז קצת מעבר להם, אל הבלתי אפשרי".
הספר הזה - סיפורים קצרים מלווים בהערות של המחבר, עוסק בדרך בה הוא רואה את העתיד. וסיפוריו של ניבן - למרות שהם מבוססים על חוקי הפיזיקה שאנחנו מכירים, או בשנינות על אגדות שאנחנו מכירים, עוסקים בעתיד שיש בו חיים בצד תרבויות אחרות, והתמודדות עם תחרות על עולמות ראויים ליישוב, בקיצור - התנחלויות בחלל.
התרבות שלנו כבני אנוש קצרה יחסית לגיל היקום, ויציאותנו המעטות מהאטמוספירה של כדור הארץ, אינן יכולות להעיד דווקא על כך שאנחנו היצורים היחידים ביקום. אנחנו, בכל מקרה, כבולים לדימוי שיש לנו על "חיים" ומדמיינים מינים אחרים בצלמינו - גם אם הם ירוקים ובעלי תריסר גפיים...וניבן אינו שונה במובן הזה: החייזרים שהוא מתאר יכולים להיות מובנים לנו: הם שואפי כבוד, נקמנים או חומלים ומכבדים, לפי המתכונת של תרבותנו.
הספר חמוד והפקתי ממנו תובנות. ההוצאה מציינת שהספר יצא לאור ללא כוונות רווח, בשיתוף עם "האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה" (מסתבר שיש דבר כזה...) זו הסיבה שסלחתי על שגיאות הקלדה-כתיב-הגהה הרבות שהפריעו אפילו לי, ואת הקפדנים יותר יוציאו כנראה מהדעת. ספר חמוד וקליל שמבטיח פסק זמן ממציאות חיינו שאינם כלל מדע בדיוני - שכאמור הוא ז'אנר השומר על מסגרת של חוקי הפיזיקה והפסיכולוגיה המוכרים...

















