ביקורת ספרותית על Mister B. Gone מאת Clive Barker
ספר בסדר

---

אל תקראו את הביקורת הזאת.
באמת- אין טעם. היא על ספר אימה שולי שלא תורגם ואתם לא תקראו אותו.
אין פה טריק . אני צריך לכתוב אותה אבל אתם לא צריכים לקרוא.
קדימה – דלגו לביקורת הבאה.
אוקי – אני מבין שקשה לכם . בכל זאת אתם כבר פה ובטח יש את הקטע של ההפוך על הפוך. אז אין. באמת. סתם תרגיל בכתיבה. ואני ארגיש יותר נוח אם תתנו לי להמשיך לבד.
אז תפסיקו לקרוא עכשיו.
כרגע.
דלגו.
די.
אל תתקדמו עוד מילה.
נו באמת אתם חושבים שאני לא רואה אותכם מאחורי כוס הקפה. בדיוק השבוע שמעתי שאתרי האינטרנט הגדולים שומרים עליכם מידע גם אם מעולם לא נרשמתם אליהם. אזכור של חבר פה , פסק דין שם , תמונה שמישהו שם עם השם שלכם – הכול נאסף. אז אתם רואים זו לא בעיה לדעת שאתם קוראים.
אה הפרנויה נדלקת. בואו נפרד כידידים.
ביי ביי.
אל תשכחו שעברתי קורס ארוך אצל גספר פורד . אני יודע איך זה מרגיש כשקוראים אותך. סוג של דגדוג נעים מאחורי הצוואר . גרררר ואני מרגיש אותכם קוראים ע כ ש י ו.
אוקי הפארסה הזאת נמשכה יותר מדי זמן . אתם באתם לפה לקבל ביקורת על ספר וכנראה לא תלכו עד שאספק את הסחורה ( למרות שהיו כמה אמיצים שפרשו – מחיאות כפיים ).
אני אגלה לכם קטעים מהעלילה אולי אפילו אהרוס כמה פואנטות – הזדמנות אחרונה.
זה ספר על שד. תשכחו מבשביס . לא הסגנון. השד כלוא בספר והוא רוצה שתשחררו אותו מייסוריו לכן המשפט הראשון בספר הוא :
תשרפו את הספר הזה.
שום קונוטציות בבקשה. והוא מאוד משכנע. בנקודה מסוימת יכולתי לדמיין עצמי עומד מעל חבית פח ומדליק את הספר. מזל שהפסקתי לעשן.
בין לבין הוא מספר על עלייתו מהגיהינום אל פני הארץ בתקופת ימי הביניים. תקופה בה המוקדים עליהם הועלו אנשים ברחבי אירופה נתנו תחרות קשה למדורות הגיהינום.
כאשר הוא רואה שלא תהיה מדורה הוא עובר לאיומים ( אתם עדין יכולים לפרוש. זה נעשה קצת מעוות ) . הוא מקציב מכסת מילים שבסיומם הוא יופיע מאחוריכם וכל מילה שאתם קוראים הוא מתקרב. בארקר הוא שד של מילים והוא מאוד משכנע .
הספר כתוב כמובן בגוף ראשון וכשהשד מתוסכל הוא פונה אליך ושואל איך הוא נשמע. האם עצרתם פעם בקריאה של ספר בגוף ראשון ושאלתם איזה קול יש למספר אצלכם בראש? איך אני נשמע לכם ? לי הוא נשמע קצת כמו הנער מילדי חצות. הוא שואל אם הוא נשמע כמו חבר ? או אויב? בוס שנוא ? או אולי, אולי אולי הוא נשמע כמוכם . וזה קצת חולני, לדעתו. אולי הוא בכלל אצלכם ( אצלי ) בראש.
י ש זוועות בספר - בארקר אוהב ללכת עם האימה שלו עד הסוף למרות שטון המספר הוא בדרך כלל משועשע.
סיפורו של השד מגיע לשיאו במינץ גרמניה במאה ה15 שם מתגלה ההמצאה שהביאה לסוף העולם כפי שהכירוהו. ומלאכים ושדים נלחמו על השליטה בה. לא אל תרוצו לוויקיפדיה – תחשבו מהי.
אז אחרי כל הטררם הזה איך הספר אתם שואלים ? לא משהו. אתם רואים חבל שהגעתם עד הלום.
בארקר הוא אמן של מילים ויש רעיונות יפים בספר וגם מספר קטעים טובים . אבל זה מרגיש כמו תרגיל כתיבה או ספר שנכתב כי צריך להוציא ספר כל איקס שנים.
הוא קצר מאוד וכתוב מרווח ועדין מרגיש כמשהו נמתח ( תראו איך הלכתי עם הביקורת עד הסוף פה ).
זהו עיניים סקרניות – נגמר . אין יותר אתם יכולים לעזוב . אני אחכה פה מעבר לנקודה בחושך לקורא הבא.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על Mister B. Gone