טוב, אני חייבת להודות שהתאכזבתי. כמובן, הקטע של יומן של ערפד משך את תשומת ליבי, אבל הספר עצמו ברמה ירודה מאוד. העלילה נדושה והערפד המסופר כלל לא דומה לתיאורי הערפדים-החתיכים-שיכולים-לעשות-הכל שקיוויתי להם (כן, קראתי את הספר, אז בבקשה לא לצעוק עליי) והרגשות שלו מאוד חד כיווניים - לא אכפת לו מהמשפחה המאמצת שלו, הוא מעוצבן על החיים כי הוא לא ערפד נורמלי, וכשהוא כבר פוגש בחורה - ראבאק, שיהיה גבר!
ביקורת נוקבת, מצטערת, אבל זאת האמת. אני בכלל לא ממליצה.

נחמד אבל לא מי יודע מה...
החלטתי לקרוא סתם כדי להתרענן קצת מסטיגמת הערפד המושלם. כאילו, הי, ערפד שהוא לא מהיר, חזק וחתיך עולמי???? יש דבר כזה?? סוף סוף... אני חייבת לקרוא את זה....
אבל אחרי כמה עשרות עמודים של רחמים עצמיים, חפירות ילדותיות והרבה דיבורים על כמה שהוא חנון ומעאפן, נמאס לי.
וכך דילגתי לי באלגנטיות לעמודים האחרונים, רק כדי לדעת מה קרה בסוף, ו- הי, זה דווקא נחמד. טוויסט מעניין.
למי שיש כוח לחפירות שבאמצע, יכול להיות שזה שווה את זה.

להגיד תאמת, אני ממש לא סובל ערפדים, אבל טים קולינס הגאון הפך דמות שנואה לדמות בסיפור קורע מצחוק, עם סוף מוזר למדי.

ספר נהדר, מצחיק מאוד וקל לקריאה. בהמלך קריאתו לא הפסקתי לצחוק, ואני לא הטיפוס שצוחק מספרים. הסופר טים קולינס לוקח את הערפדים המודרניים לכיוון אחר לגמרי, והופך אותם למשהו מצחיק ופחות מאיים. הספר ישנה את צורת המחשבה שלכם על הערפדים המוכרים לכולנו כיום מהספרים השונים והסרטים שסחפו את העולם ויזכיר לכם שאפשר להפוך כל דבר למשהו מצחיק וקליל. הספר גם נגע בנקודות רגישות לגיל ההתבגרות כמו אהבה ויופי חיצוני, משהו שכול מתבגר מתמודד איתו פעם או פעמיים. בצורה מפתיעה, הערפד שבספר אינו מושלם כמו הערפדים המודרניים ואפילו לא כמו בני משפחתו בסיפור. הוא שונה מהם ומתלונן על כך בכל רגע נתון, וזה מה שבעיקר אהבתי בספר. מומלץ לכולם, ולא רק למי שהוא חובב ערפדים מושבע :)

ספר טוב-מינוס.
לדעתי הסופר יכל לקחת את הספר להרבה מאוד כיוונים שונים וטובים, אבל זה לא קורה.
רוב הספר הילד\ערפד בכזה דיכאון-שבא לך ליתקוע יתד עץ בלב...
בגדול לא הייתי ממליצה...

ערפד שהוא לא חתיך, די חסר כוחות, ודי רגיל ופשוט.
הו, האם הגיע הסופר שיושיע את את סיפורי הערפדים?
אז אני יכולה, בלי להניד עפעף, להגיד לכם. לא. לא. לא.
הוא מתאהב בבת- אדם, בתור התחלה. הו, כמה מקורי.
הוא רגיש מדי, והסיפור על משפחתו בכלל אידיוטי לחלוטין.
לא נתנו לו תכונה מחזקת אחת, מה שמאוד מכשיל את הסיפור.
בדיכאון, ולא מתאמץ להשיג דם. מצאנו כאן גוויה, לא יותר.
למרות השקעתי, דילגתי לסוף, כי כבר לא יכולתי יותר.
נחמד. אה, בעצם לא. קיטשי. ובקיצור, נגיע לשורה התחתונה, לא ממליצה כלל.

וואו, אני הראשונה שכותבת ביקורת פה.
את ערפד חנאן כותב יומן 2 מצאתי במחיר מציאה בסופר מרקט.
הספר השני בהחלט סיפק אותי כהמשך לערפד חנאן כותב יומן 1.
לעומת זה, את הספר השני אהבתי פחות, אמנם טים קולינס דבק ברעיונותיו המקוריים אך הפעם, הם לא היו משעממים אבל... לא יודעת, כאילו יש להם "טעם לוואי" או משהו כזה.
אז הפעם, אני איאלץ להוריד כוכב לספר.

ערפד חנאן כותב יומן-
ערפד חנאן כותב יומן הוא יומן קליל ומעניין.
נכון, הוא באמת מזכיר את יומנו של חנון אבל בתוכן הוא בכלל לא דומה.
הספר מספר על נייג'ל, ערפד חנאן שכותב יומן :)
נייג'ל נראה כאילו הוא בן 15 כי ההורים שלו הפכו אותו לערפד בגיל חמש עשרה אבל למעשה השנה יחגוג נייג'ל 100 שנים.
ספר מקורי ומצחיק, דמויות מעניינות, ורעיונות מקוריים מאוד.
טים קולינס- כל הכבוד, הפכת את היומנים של הילדים החנוינים למשהו אחר.
:)
♥

ספר נחמד אבל הוא מנסה לחקות את 'יומנו של חנון' את אחותו הקטנה בתור רודריק מיומנו של חנון ,רואים פה המון דמיונות בין שני הספרים .. אך הוא משעשע וגורם לחיוך על הפנים