ביקורת ספרותית על קשה לי ללמוד מאת גלילה רון-פדר-עמית
ספר טוב

---

יובל זמיר מסיים את בית הספר היסודי ועובר לחטיבה. הוא לא חושב שיהיו לו בעיות, אבל הן מתחילות כבר מהיום הראשון. ביסודי הוא הסתדר נהדר - עם החברים (והחברות), עם המורות ועם המנהלת. בחטיבה זה לא הולך כמו שצריך. הוא חושש שיתגלה הסוד הנורא שלו - הוא לא יודע חשבון, ואף אחד לא יודע מזה.

במטרה להסתיר את הסוד הוא מסתבך עם החברים, גם החדשים וגם הוותיקים. הקסם האישי שלו לא עוזר והוא מסתבך גם עם המורה והמנהלת, עם ההורים, ועם חברה מפוקפקת.

ליובל יש ליקוי למידה - הוא סובל מהפרעת קשב וריכוז, אבל הוא מסרב להודות בכך. היחידה שעוזרת לו לצאת מהסבך היא אחותו הגדולה, והסוף טוב.

יש כאן חשיבות גדולה בהעלאת המודעות לליקויים, בהסרת הסטיגמה, וליכולת לטפל בבעיות. יש הרבה הורים שכבר מודעים לבעיה וליכולת הטיפול בה, אבל חשוב שגם הילדים עצמם יידעו על כך.

כמו כל ספריה של גלילה רון פדר עמית, גם "קשה לי ללמוד" הוא ספר קריא וזורם. היא מצליחה להיכנס לנעליו של ילד בן 12, ולתאר במדוייק את אופן החשיבה שלו ואת רגשותיו. נקרא בנשימה עצורה.

ציטוט שאהבתי מהספר:
"קמתי, ניגשתי אל הלוח, ומייד השתלטה עלי הסחרחורת המוּכרת המלחיצה הזאת. המספרים האלה... עוד פעם המספרים האלה!
מספרים ומספרים ומספרים, שתיים ושש וחמש, וארבע ושלוש ושני אפסים, ואחד ואחד עשר ושלוש ושלושים...
למה הם מתערבבים לי?
כמה פעמים נכנסת הסיפרה 7 ב-52?
איך בכלל יכול מספר להיכנס במספר אחר?"

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על קשה לי ללמוד